קלנדיה
חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות ממושכת, מחשש אומיקרון וצרות אחרות. למודות נסיון בנוגע לקשיי החניה בצד הישראלי, בגלל העבודות במקום שצמצמו את מקומות החניה, הגענו הפעם עם הנהג שמסיע את חברותינו באזור ירושלים. הוא לקח אותנו דרך מחסום חיזמה וא-ראם ישירות לצד הפלסטיני של המחסום. כשמתקרבים למחסום מכיוון זה רואים את הקצה האחד של השיקוע המתוכנן. בדרך חזרה ראינו מעל הגשר את קצהו השני בצד הישראלי. רגע לפני הכיכר שסמוכה לכניסה למתחם המחסום מצד מזרח נקלענו כבר לפקק שלקראת מחסום כלי הרכב. לכן ירדנו והמשכנו ברגל אל הכניסה. (כ’ הנהג שלנו המשיך אל הכיכר כדי להסתובב. לדבריו הוא מעדיף את הפקק שכבר ראינו שמשתרך בדרך חזרה דרך מחסום חיזמה, על פני הפקק שלפני מחסום קלנדיה).
הגענו בסביבות 6:30. אבו רמזי ידידנו מוכר הבייגלה לא היה בנמצא. שאלנו את האיש שמוכר מסכות בסמוך למקום שבו אבו רמזי נוהג לעמוד, אם אבו רמזי היה הבוקר. לדבריו אבו רמזי היה וכבר עזב. מסרנו דרישת שלום.
במתחם המחסום עצמו הכל מתנהל על מי מנוחות. לא נצפו תורים. כל מי שמגיע, ומגיעים רבים, נכנס מייד לסלאלום שלפני הקרוסלות הראשונות. לא נראו עיכובים.
מתחם המחסום כולו מגודר בגדרות ברזל בצבע כחול. מצד מזרח יש כניסה לכלי רכב אל חניה גדולה, אך רק מוניות והמיניבוסים של התחבורה הציבורית מורשים להיכנס לכאן. כמו כן נכנסים על המדרכה וגם דרך הרמפה שמעליה (האזור תחת סככה שמאוייש ברמדאן) כל הולכי הרגל. יש שער בגדר הכחולה בצד הצפון מערבי הקרוב יותר לקלנדיה, אך מזה למעלה משנה השער נעול. למה? מי יודע… האנשים שמגיעים מכיוון קלנדיה נאלצים להקיף את כל החניה הריקה והנטושה כדי להיכנס מצד מזרח. זה אולי לא כ”כ נורא ביום יפה כמו היום, אך מאוד לא נעים ביום חורף קר וגשום או בקיץ בשמש.
כדי לחסוך לעצמם את ההליכה ניסרו האנשים את הגדר התחתונה והיו עוברים מתחת ליד השער הנעול, במקום שבו הבטונדה שבבסיס משופעת כלפי מטה ונוצר חלל שניתן לעבור דרכו. קראנו בדוח של חברתנו תמר שהצבא חסם את החלל הזה כדי שלא יעברו. הפעם נוכחנו בכך במו עינינו. החלל נחסם ע”י רלסים שרותכו אל הגדרות.
צילמנו ב-6.10.21, כאשר עמדנו ליד הכביש בצד החיצוני ורואים איך ניתן היה לעבור בחלל שמתחת לגדר:
וכך זה נראה עכשיו, מצולם מהצד הפנימי, בתוך מתחם המחסום:
כפי שניתן לראות בתמונה יש שני שלבים בסמוך לשער הנעול שהרווח ביניהם גדול יותר. כמו כן בהמשך יש שלב אחד שכופף כך שהרווח בינו לבין זה הסמוך אליו הוגדל. דרך המרווחים האלה בסורגים עוברים הילדים. קודם מעבירים את התיק, או שזוקרים אותו מלמעלה מעבר לגדר, ואז משתחלים להם בין הסורגים. גם צעירים רזים בוחרים בדרך הזו, או שהם מטפסים על הגדר ועוברים מלמעלה…
שהינו במקום כחצי שעה. מאחר שלא נצפו בעיות מיוחדות נכנסנו בשעה 7 לסלאלום בכניסה האמצעית. את הקרוסלה עברנו מייד. בפנים היה תורים לא ארוכים מדי לפני עמדות השיקוף ובידוק החפצים, שלא היו כולן פתוחות. עברנו לתור שבקטע המערבי יותר. התור התקדם מהר. ובבידוק התעודות לא התעכבנו בכלל. העמדות האלקטרוניות דרכן עוברים פלסטינים עם כרטיס מגנטי גם הן לא היו כולן פתוחות, אך לא היו עיכובים. כולם עברו מייד. המעבר לקח כ-5 דקות.
כשיצאנו ראינו, כפי שדיווחה עוד תמר, שגם בעליה לגשר הולכי הרגל הוסיפו גדרות וחסימות. הצעירים נהגו לקפוץ מעל הבטונדה בתחילת העליה ולחסוך לעצמם את המעבר על הגשר.
כך זה נראה בעבר (צולם ב-17.11.2021):
וכך זה נראה עכשיו:
מעל הגשר צפינו בעבודות המתקדמות:
בצד המערבי שוטח לגמרי האזור שהיה פעם מסלולים של שדה תעופה קטן. האם כאן מתכננים להקים שכונה יהודית חדשה??? תקועה כמו עצם בגרון של הבניינים הפלסטיניים מעבר לגדר ההפרדה האפורה הנמתחת כאן מערבה… לא ראינו שום שלט שיעיד מה מתוכנן כאן.
הכוונה היתה לחזור אל הרכב שלנו באוטובוס פלסטיני. שאלנו איש מבוגר יחסית (שהערכנו שבוודאי מבין עברית, והוא אכן הבין) איזה אוטובוס מגיע לצומת הגבעה הצרפתית. הוא הפנה אותנו לקו 273. בזמן שהמתנו שוחחנו מעט ושמענו שהוא מקלנדיה ולדבריו בזמן האחרון אין בעיות במחסום ובכלל. למרבה הצער התברר שהאוטובוס הזה לא מגיע לתחנה שהיינו צריכות, והוא עצר לנו רק אחרי המטה הארצי. בדרך חזרה שוחחנו בתחנה של האוטובוס הפלסטיני ליד המטה הארצי עם אשה שדיברה אנגלית. התברר שהיא בריטית, נשואה לפלסטיני וגרה בבית חנינא כבר 50 שנה. בסופו של דבר התקדמנו לתחנת הרכבת הקלה והגענו כל אחת ליעדה בעזרת הרכבת.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-








