בדרך עלינו בשביל אל המאחז החדש, שנבנה בצמוד לכפר דומא, שעוד לפני כן סבל מאד מאלימות המאחזים, שכללה שריפת משפחה שלמה על ילדיה הרכים. המאחז נושק לכפר מצפון ומדינת ישראל חוצבת בהר דרך שתקיף את הכפר כולו ותנתק אותו מאדמותיו.

45 מעלות. האוויר לוהט ממש. עד שעה 16.30 ישבנו במדאפה (סככת אורחים במרכז ראס אל עין בו מתגוררים הפעילים השונים שמגיעים לגונן על הכפר מפני אלימות המתנחלים).  קיוינו שגם המתנחלים לא ייצאו לשמש הקופחת ולא יגיעו להציק לפלסטינים. טעינו. 4 מאחזים הוקמו סביב הכפר ויושביהם גונבים עדרי צאן, מרעילים ותוקפים. כל יום מגיעים נערי גבעות ומנסים לפרוץ לבתי הפלסטינים ואנחנו מנסים להגן עליהם מפני הפושעים.

ב-16.30 קיבלנו קריאה שמתנחל יורד מהמאחז ומתקרב לבתי הכפר. נסענו במכונית הפעילים והגענו לבתי הכפר בדיוק כאשר הגיע מתנחל-נער בשם יונתן. הוא התנחל מתחת לפאנלים הסולאריים של הפלסטינית והדליק מדורה כדי להכין תה. אמרנו לו שמסוכן להדליק אש מתחת לפאנלים סולאריים אך הוא התעלם מאיתנו. צלצלנו למשטרה, הגיעו 4 חיילות ששאלו בחיבה את המתנחל ועוד אחד, דביר, שהגיע בינתיים גם הוא למקום “מה שלומכם ? שתיתם?” הן סרבו להורות ליונתן לכבות את האש. ניכר שהן מנסות למצוא חן בעיני הפראים המטונפים, שבעיניהן הם לגיבורים.

כשהחיילות הלכו פנה המתנחל דביר לעבר בתי הכפר של סמאמה. אנחנו חצצנו ביו המתנחל והבתים והתחיל מאבק . הוא ניסה לעקוף אותנו ולהכניס את העיזים שלו לחצר הבית, ואנחנו חסמנו אותו. בתוך כך המתנחל התקרב לכל אחת מאיתנו עד כדי מגע גופני כמעט, ונצמד בכל פעם לאחת מאיתנו למשך זמן מה. הרגשנו ממש מוטרדות מינית. כל אותו זמן הוא לעג לנו, לגילנו והתנצח איתנו. כמה מאיתנו ענו לו והתווכחו איתו, ולדעתי זו טעות. מיותר לחלוטין. זה רק מוסיף לו עניין. במשך כרבע שעה שעה הוא הקשיב לשיעור ב”הלכה וכלכלה” על ביטקויין ודברים דומים ולשיעור של איזה רב. משהו הזוי על מלאכים ושדים. כך במשך 3 שעות.

ב-7.30 הגיעו מחליפים ואנו התכוונו לחזור אבל אז המכונית לא נדלקה. ניסנו להתניע עם כבלים באמצעות הרכב המחליף, אבל אז גם הוא שבק.  הבאנו מכונית שלישית והצלחנו להתניע איתה את המכוניות הסוררת. כל אותה עת הסתובב המתנחל הצעיר בינינו,  נדחף ורוצה לעזור. אבל עצותיו ונוכחותו הצמודה רק הלחיצו אותנו יותר.  בשעה 20.30 עמדנו לעזוב את השטח ולהשאיר את הפעילים שהיו תורני לילה עם המתנחל עד שיעזוב.

כשהתחלנו לנסוע נעמד המתנחל לפני המכונית ולא אפשר להתקדם. כבר היינו בקצות העצבים שלנו.. התקדמנו אט אט כדי לא לפגוע בו, אבל הוא המשיך לעעוד בדרכנו. עד שהגיע פעיל נוסף והחל דוחף אותו בעדינות הצידה. התפתחה ביניהם תיגרה ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות וברחנו משם.

עלינו למדאפה הפעילים (סככת האירוח) כדי להרגע קצת לפני שנצא לדרך. בסופו של דבר הגענו לתל אביב ב-23.00.