משמרת לרהווה, דרום הר חברון

אני מבקשת ממוחמד להיכנס לחנייה במחסום מיתר, אחרי שעברנו את המחסום. בעבר היו שם דוכני ירקות ופירות, ממתקים ומאפים והייתה תנועה ערה של פלסטינים שרובם הגיעו לעבודה בישראל. מאז המלחמה לא איפשרו את זה,ובחנייה מעט מכוניות .תמיד פוגשים מישהו ומתחילים שיחה ולומדים משהו חדש ומכירים עוד סיפורים.
הפעם שוחחנו עם תושב יטא שמסיע פועלים לעבודה המוגדרת חיונית, בישראל. לדבריו בין 50-100 פועלים ביום מקבלים היתר כזה. הוא מיידע אותנו שהמחסום הממוקם בפניעה לכיוון רמאדין ודהריה, סגור.
נסענו לרהווה, כפר שכבר ביקרנו בו בעבר. הנסיעה דרך כביש 325, המוביל להתנחלות טנא עומרים, מספר ק”מ ממחסום מיתר. ההתנחלות הוקמה ב-1983 ומונה כ-1000 תושבים. מעט לפני טנא עומרים נמצא הכפר רהווה ואנו פונים ימינה, בכביש 325 עוד לפני הכניסה לטנא עומרים.
משפחת אבו שארח’ מונה 3 משפחות .רוב בני המשפחה נסעו לדהריה, לחתונה משפחתית ורכישת מזון בשוק. אנחנו עולים עם הג’יפ למקום בו נמצא ג’מאל, נער מהמשפחה שמחכים לנו. הם מספרים שיומיים קודם לבואנו, ב-7.10.24, הגיעו 3 מתנחלים מהחווה של שבתאי הנמצאת סמוך לכביש 60, חוות אברהם. המרחק בין חווה זו וחווה נוספת שהוקמה לידה, של מתנחל בשם אביעד מור, 200-300 מטר. בשעה 17.00, מתנחל אחד הגיע על טרקטורון והשניים הנוספים על סוסים. כשהם מקללים (לא ראוי לפרט כאן) וצועקים שהם באו במטרה לגרש אותם כמו שעשו בזנותא ,נכנסו למערה בה מבשלים בני המשפחה את ארוחותיהם, ובה מונחים מיכלים גדולים ובהם ,קמח,סוכר ושמן זית. השלושה שפכו את כל תכולת המיכלים על הרצפה. שלוש משפחות שמתקיימות בעוני, עם ילדים קטנים, נותרו ללא מזון בסיסי. לאחר מכן, לקחו מפתחות מכונית של דוניה, עליה סיפרנו בדוחות קודמים, הפעילו מנוע, ובכוונה לחצו על דוושת הגז בחוזקה כדי להרוס את המנוע. הם לא הלכו בלי לעבור בבאר המים של המשפחה, וחתכו את הצינורות שמספקים את המים .
ללא מזון וללא מים.
אכזריות נוראית .
השארנו שקים עם בגדים,נעליים ותיקים לביה”ס.
בקרוב נגיע שוב .

זה הכיבוש.