"שונאים את החיים האלה," עונה לי מ' לשאלתי: "מה שלומכם?"
נסענו למתחם משפחת אבו קביטה הגרים בצמידות להתנחלות בית יתיר. הגדר הכניסה אותם לתחום מדינת ישראל אבל הם כמובן לא נחשבים ואת כל צרכיהם מקבלים ביטא שאליה עוברים דרך מחסום בית יתיר.
כתבנו הרבה על האנומליה הזאת.
עכשיו, בשנתיים האחרונות, מצבם הוחמר והם נתונים להתעמרות משפחת טליה החיים בחוותם לא רחוק וגם הרבש”ץ של בית יתיר ממלא “היטב” את תפקידו.
גם הם במצב קשה מאד, כשלא מורשים לצאת לעבוד בישראל וגם לא מורשים לצאת לזיתיהם ולרעות את צאנם בחלקותיהם כדין כי הן קרובות מדי להתנחלות.
במשך השבוע שקדם הייתי בקשר עם עותמאן, אחד האחים, המודאג במיוחד בגלל צו ההריסה שקיבל על פחון המגורים שלו למרות הדיון המשפטי הממושך שמנהל. עכשיו כשיש גוף משפטי בבית לחם שמנסה לעזור לו במאבק, הדברים מתעכבים בגלל ביורוקרטיה מרושעת של מדינת ישראל שממלכדת כל ניסיון של האדם הקטן בסבך בלתי אפשרי. עכשיו הוא מחכה שיתנו אישור כניסה למהנדס הפלסטיני שרק ניירת ממנו מאפשרת לעו”ד להצליח למנוע את צו ההריסה. כשמועד ההריסה מתקרב הוא מפחד למצוא את עצמו עם אשתו וילדיו ללא קורת גג בחורף המתקרב.
מדינת ישראל? בוודאי שמעכבת אישור כזה.
מעניין כיצד יסתיים העניין בשבוע הקרוב.
גם להם קנינו מצרכים ושוחחתי עם מ’, אח אחר שגר במתחם המשפחה כי עותמאן נסע ליטא כי ילדו הקטן צריך לקבל חיסון.
הילדים, גם היום לא הלכו לביה”ס. שוב שביתת מורים ברשות על אי תשלום משכורתם.
ומ’ מספר שכמה מהם חזרו לפני שבועיים ממכה (מאמינים שמסע כזה למקום הקדוש להם יכול לעזור להם במאבקם). “בזמן שלא היינו,” הוא מספר, “הגיעו מהמת”ק וספרו את הכבשים, העופות, הכלבים והילדים. ביקשו לברר מי חיים כאן וכמה.”
חודש לפני כן הגיעו מהמת”ק בליווי הרבה צבא ביקשו את כל תעודות הזהות של כל מי שגרים כאן. מצביע על עמוד החשמל של בית יתיר ומראה לי שהתקינו עליו מצלמה חדשה לכיוונם.
“את מבינה איך אנחנו חיים?” הוא שואל.
גם הוא מראה לי צו הריסה שקיבל על מבנה לא ברור במתחם.
“מחמוד. בן דודי. השכן גם קיבל. אבראהים אחי קיבל. עבד אל חלים, אח נוסף, גם קיבל. מה רוצים מאיתנו? שנסתלק מאדמתנו שיש לנו אישורי בג”ץ שהיא שלנו? מש’ אבו קביטה חיה כאן מימי התורכים ואנחנו נאבקים על זכותנו להמשיך לחיות כאן”.
“הם באים תמיד בחורף,” הוא מוסיף ואומר, וזאת הבעיה. כבר לא מאמין שיוותרו לנו ויתנו לנו זכות לבנות כאן משהו נורמלי. אבל לפחות שידחו את צווי ההריסה בכמה שנים.”
אנואר, אשתו, רואה שאני מתכופפת לבחון מקרוב שתיל קטן של גפן שמלבלב בתוך ריבוע קטן של בטון בצמוד לאחד מקירות הפחון. מחייכת אלי ואומרת שהיא מקווה שהגפן הזאת תגדל לגובה ותעשה כאן סככה עם צל. היא מראה לי בידיה למה מתכוונת ואני עונה לה: “כן אמל (תקווה) השתיל שלכם מסמל לי תקווה לחיים שכאן.”
מ’ מתרגם לה את דבריי. היא מחייכת: “כן, אמל.”
ונזכרתי בנדב גולדשטיין אלמוג מכפר עזה, שהוא ובתו נרצחו שם ב-7.10 ומצוטט כל הזמן כמי שאמר: “התקווה מתה אחרונה”.
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Smadar BeckerDec-14-2025מדבקה של אירגון האוכל העולמי (WFP) בכניסה למכולת בתוואני
-