שעב אל-בוטום - הזיתים לא נמסקו מפחד המתנחלים
התוכנית הייתה להגיע לסוסיא, למשפחת אחמד וחלימה נוואג’עה, שחוו עוד לילה של בלהות בתקיפה של המתנחלים שכניהם.
קנינו להם מצרכים ומילאנו את המכונית גם בהרבה שקיות עם בגדי ילדים, בעיקר כאלה שמתקבלים מיישובי האזור.
אבל לפתע מתקשרת חלימה ואומרת לנו:
“אל תגיעו. המשטרה כאן עדיין אוספת עדויות, ויש תקנה שהאזור סגור לכל מי שלא גר כאן. מתנדבי חו”ל, שמשתדלים לישון כאן, גם התרחקו.”
אז שינינו את התוכנית ונסענו לשעב אל-בוטום, למשפחת ג’בארין, שגם הזעיקו אותנו בגלל הטרדות קבועות של עמיחי שילה. מבני ההתנחלות שלו מהשנה האחרונה הולכים וגדלים, בנוסף ל”וותיקים” ממצפה אביגיל, שבאים גם הם כל הזמן.
בדרך העקלקלה אליהם הגיע טנדר לבן “אזרחי” עם לוחית צבאית. כשהתקרב אלינו, כל יושביו כיסו את פניהם בסריגים, כך שרק עיניהם נראו. הם אותתו לנו לעצור. עצרנו. הם התבוננו בנו, מלמלו משהו ואפשרו לנו להמשיך – כנראה בזכות פנינו ה”כשרות” של מוחמד ושלי.
אחר כך ראינו שם, במרחק, על הדרך אל ההתנחלות החדשה של עמיחי שילה, תנועה די ערה של רכבים כאלה.
אל מקום מגוריה של משפחת ג’בארין הם לא התקרבו.
במקום יש מתנדבי חו”ל מאנגליה ומדנמרק – נוכחות שמוסיפה ביטחון לאנשים ומסייעת להם בכל המובנים.
אנשי המשפחה מספרים שכל יום כמעט, בשעות שונות, באים אנשי אביגיל ועמיחי שילה עם עדריהם. איתם גם נערים בני 13–14, עם פאות ארוכות וכיפות גדולות. אלה נכנסים ממש עד סף ביתם וצועקים: “לכו! לכו מפה! לכו ליטא!”
הכבשים אוכלות הכול.
חלקת הזיתים שלהם נהרסה, כי מה שלא נאכל – המתנחלים שוברים בידיהם ונותנים לכבשים לאכול.
“השנה לא מסקנו,” הם אומרים. הם לא מורשים להתקרב לחלקה הזאת, וגם לא לחלקת הרימונים שלהם – שם יש להם כ־40 עצים. גם הם לא טופלו ולא נקטפו.
“ניסינו להתקרב,” אומר אבי המשפחה, “ואז הגיעו המתנחלים וגרשו אותנו. מאז אנחנו לא מעזים להתקרב.”
בלילות הם מגיעים עם רכביהם וטרקטורוניהם, נעמדים במרחק, מדליקים את פנסיהם ומסנוורים. לשאלתי אם מזעיקים משטרה, עונה לילה:
“כשמגיעה המשטרה – היא מתחילה לתחקר את המתנדבים, ולא הולכת לדבר עם המתנחלים.
אלה בדרך כלל בורחים כשהמשטרה מתקרבת, וזהו – לא נעשה דבר בעניינם.”
תמונת מצב.
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Michal TsadikFeb-17-2026אום אל ח'יר - מגרש הכדורגל לילדי הפלסטינים מוקף בקרוונים חדשים והמון דגלי ישראל
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-
שעב אל-בוטום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
שעב אל-בוטום
הטרור היהודי משתולל אך אכיפת החוק לעצירתו היא למראית עין בלבד (מתגבר מאד מאז שנת 2024)
זה אחד היישובים הפלסטינים הקטנים במאספר יאטא בדרום הר חברון, סמוך להתנחלות מצפה אביגיל.
מאז פרצה מלחמת ה-7 באוקטובר 2023, האלימות של המתנחלים כלפי התושבים הסלימה מאוד, כבכל היישוב הפלסטיני כולו. התנהלות אלימה זו מקבלת גיבוי מוחלט מהמדינה ושיתוף פעולה מלא מצה"ל. המטרה: להמאיס על התושבים הפלסטינים את חייהם ולגרום להם לנטוש ולהסתלק.
זו אוכלוסייה של רועי צאן ברובם המבקשים בדרכי שלום לעבד את האדמה ולרעות את הצאן, שהמתנחלים נוהגים בהם כבאויב מסוכן. הם אוסרים עליהם כל תנועה הקשורה ברעיית צאן ועיבוד אדמה ופוגעים בכל מה שעומד וזז שם: רומסים גידולים, שוברים עצי זית, מבריחים עדרים, מבהילים רועים, עורכים חיפושים פראיים בבתים, צועקים מקללים ומאיימים - בכל שעות היממה. "אנחנו צומוד! לא נזוז מאדמתנו," אומרת לילה ג'. מסביבם צצות התנחלויות חדשות .תחילה זה אוטובוס או משאית שהופכים לבתי מגורים, עליהם כל שבוע נוספים עוד מבני מגורים וסככות לבעלי חיים. בעידודה הגלוי של הממשלה הנוכחית הטרור היהודי מרים ראש, בסמכות וברשות. המתנחלים חוילו, קיבלו מדים ונשק ואיש לא עוצר
בעדם. המשטרה, שאמורה להגן על הפלסטינים מפני פרעות המתנחלים, אומנם נענית לעיתים לקריאות לעזרה אך בפועל לא עושה הרבה יותר מאשר לצייד אותם בדוח, שאיתו הם נדרשים ללכת ולהגיש תלונה במשטרת קריית ארבע. זהות המתנחלים ידועה אך הם לא נעצרים מעולם.
-