תרקומיה, יום חמישי 17.6.04, אחה”צ משקיפות ומדווחות: אילנה ל’ (אנגלית), חגית (עברית)אורח: נחמן גלבוע, עיתונאי הדף הירוק 17:05 – 40 פועלים בתור נבדקים אחד אחד, והתור עובר באיטיות. שמחים לראות אותנו. מספרים לנחמן העיתונאי שאתמול אחר הצהרים שלא היינו החיילים הורו להם למחוא כף. ברגע שהחיילים רואים אותנו הם מתחילים להעביר אותם שניים שניים וגם זה לאט מדי. כל פלסטיני שעובר רושמים שחזר. אני ניגשת לשאול למה וש’ צועק עלי “לא צריך מפקדות חדשות למחסום!”, כדי לא ליצור עימותים מיותרים אני מתרחקת וצופה במתרחש. עוברות מכוניות של מתנחלים ונפסק המעבר של הפועלים. אני מצלצלת למבצעים של תרקומיה ומספרת על כך וראה זה פלא – המכוניות עוברות וגם הפלסטינים. לאחר חצי שעה של מעבר איטי, התור גדל ומגיע למאה אנשים לפחות. אני לא מתאפקת ומצלצלת לדני טוויזר סמח”ט יהודה, ושואלת כאילו לתומי למה לא מוסיפים עוד אנשים לבדיקה בשעות העומס. הוא עונה שיבדוק. שתי דקות לאחר מכן החייל קורא לפועלים לעבור וכולם הולכים כאילו זאת מדרכה ולא מחסום. כל הפועלים עוברים ללא בדיקה . 18:00 – המחסום ריק מפועלים. אנחנו ניגשות לשוחח עם החיילים, שואלות את החייל – למה קודם בדקת ואחר כך לא? התשובה שאנחנו מקבלות: “ככה…” היה די ברור שקיבל הוראה מגבוה להעביר. שוב לא מובנת השרירות הזאת. שאלנו אותם למה בבוקר המחסום לא נפתח בחמש, השעה שבה מורשים הפועלים לצאת לעבודה? החיילים מסבירים שהם פוחדים לבדוק בחושך, אבל אם תהיה שם תאורה הם יהיו מטרות קלות לצלפים. אם כך המצב, למה האישור לא חופף את שעות האור?