ביקור אצל חנה ועאמר ברכאת בנבי סמואל, עבודות כביש 60 וביקור אצל משפחת דאדואה באל חאדר

8:30 נבי סמואל חודש וחצי אחרי הריסת ביתם, הגינה והמתחם המטופח ללא צו, נפגשנו עם חנה ועאמר בביתו של עיד, אחיו של עאמר. כיוון שאיימו עליהם שאפילו אם יציבו אוהל במקום ההריסה במורד הכפר יהרסו אותו, הם נאלצים לגור במחסן קטן של עיד, יחד עם שני בניהם בני העשרים ומשהו. מצרפת את הווידאו שצולם אחרי ההריסה האלימה מאוד.

אבל מאז התרבו הצרות: חנה ועאמר מספרים שבעקבות ההריסה בוטלו מיד אישורי הכניסה והיציאה דרך מחסום אל ג’יב (מול גבעת זאב) – האפשרות היחידה לתושבי נבי סמואל לעבור לכיוון רמאללה והשטחים. התואנה היא שאין להם מקום מגורים כעת.  חנה והבנים, שלהם תעודות ישראליות, יכולים להגיע לירושלים ולישראל, אבל לא להיכנס לשטחים. עאמר, לכוד בנבי סמואל ללא כתובת ואינו יכול לעבוד כלל. הוחרף המצב האבסורדי של הזוג – ללא אפשרות לגור בשום מקום יחדיו. בקשותיהם לאיחוד משפחות נדחו שוב ושוב במשך שנים רבות.  
בני הזוג סיפרו לנו הפעם על התלאות שהם עוברים מאז ההריסה. 
נפרדנו בכאב לב מהזוג המקסים שנמצא בלימבו קיומי.

מחסום רמת שמואל – נחסם המחסום שהיה פתוח למעבר פועלים הולכי רגל ממובלעת בידו והכפרים השכנים. כל השטח בין בית איכסא לכביש 446 נחתם בגדרות.  בפעם הקודמת שביקרנו פה התנפלו עלינו שומר המחסום ושני צעירים לבושי מדי מתנחלים, קיללו ואיימו. כדי לא לסכן את כ’ הנהג הירושלמי שלנו, ירדנו ברגל וצילמנו ממרחק. התרשמנו מכמות האוטובוסים שמגיעים להתנחלות כדי להקל על חיי התושבים.

נסיעה בכביש 60 לאל ח’דר – הכביש  מירושלים לדרום הגדה ריק למדי, כי נוסעים בו רק יהודים. כל היציאות ברכב מהכפרים שהיו חסומות רוב הזמן, הפכו לחסימות קבע מאז החתימה על עסקת החטופים שלב א’. המעבר ברגל גם הוא מפוקח והתורים גדולים. 
מה שפוצע את העין הוא ההרחבה הענקית של כביש 60 על חשבון הגבעות היפות של עצי זית ומטעים פלסטניים בצדו המערבי של הכביש (האמת היא שדרכם של בעלי האדמות למטעיהם כמעט בלתי אפשרית, אין היתרים לחציית הכביש מאל ח’דר ובית לחם ואין היתרי עיבוד). הקצב שבו ההרחבה מתבצעת מרשים. מספר גדול של בולדוזרים ועובדים פלסטינים שבונים גדרות אבנים.

מחסום צומת נשאש, שלרוב משתרכים בו תורי מכוניות ארוכים, פתוח היום. זוהי היציאה והכניסה היחידה לאל ח’דר ובית לחם, כך שאנחנו מרוצות מההקלה, אפילו אם היא קצובה בזמן, כפי שמספרים העוברים.

בית משפחת דאדואה – הבית שוכן על כביש הגישה לאפרת צפון, וצו הריסה שבית המשפט העליון אשרר מאיים תמידית על חיי המשפחה.  היום עדיין חופשה בבתי הספר הפלסטינים, ולכן ילדי נפוז (שהתאלמנה לפני כמה חודשים) נמצאים בבית. הם מקבלים אותנו יפה, מספרים את החדשות המשפחתיות ומצטלמים לבקשתנו. נפוז מגיעה רק בסוף הביקור מבדיקה רפואית לבת ה-16 שהיו לה הבוקר כאבי בטן קשים. מביאים כמה דברים ותרומה ומחזיקים אצבעות שהלוואי הלוואי יתמזל מזלו של הבית שבו גרים 7 יתומים ואלמנה (5 בנות ו-2 בנים).