קלנדיה: "בחמש בחמישי" פשטו חמושים על דוכני הרוכלים במחסום
מה שנראה מבעד לסורגים כמו ערימה של גרוטאות, הוא למעשה שרידי חיים של בני אדם שבמשך שנים מצאו את פרנסתם מממכר זוטות לאורך הדרך שמובילה אל המחסום וממנו.
“זה היה בחמש ביום חמישי”, סיפר אחד הקורבנות, “בחמש בחמישי” חזר והדגיש.
ואכן, ביום חמישי בשעה חמש אחר הצהריים הגיח מהמחסום כוח מתוגבר של חמושים, אנשיו פשטו על דוכני הרוכלים שעגלת חייהם וסחורתם הייתה ממוקמת בדרכים שסביב למחסום קלנדיה, בחסות הרובים החרימו מכל הבא ליד – סחורות, אביזרים, פריטי מזון, משקלים וגם את העגלות הדוכנים והמשטחים שעליהם היו החפצים המוצעים למכירה מונחים.
את הרוכלים שלא באו להם, לחמושים, בטוב, הם היכו בכתות הרובים.
“תראי, תראי מה עשו לי”, אמר אדם שביתו בבני-נעים, הוריד את הכובע והציג לעיני את אחורי גוגלתו שעליה נפיחות שגודלה כתפוח.
“גם לענאן (שלא היה נוכח) הרביצו, פה”, אמר והצביע על הצלעות.
אחרי שהפולשים גמרו לבזוז ולהכות, נתנו לכל אחד מהקורבנות קנס בסך 475 ₪.
“אלפים, הרבה אלפים של שקלים הייתה הסחורה שלי”, אמר באסל בעודו ממשיך לחזר אחרי נהגים ולהציע סחורה ששוב אינה מונחת על הבטונדות אלא נישאת בזרועותיו, כי לו כלאחרים יש משפחה, יש ילדים, יש הורים, יש אישה, יש חיים שיש לפרנס.
מה ומי שנבזזו:
- סוכת הקבאב של אבו-אמיר,
- עמדת הקפה של אשרף,
- העגלה עם הצעצועים והממתקים של אבו-סולימאן הזקן,
- דוד התירס של האדם שאני לא זוכרת את שמו,
- משטחי הסחורות של החברים מבני-נעים
- ועוד.
על הבטונדות שמפרידות בין מסלולי התנועה נשארו רק כוסות קפה עזובות.
ניסיתי לגשת אל העגלות הזרוקות, רציתי להביט ולגעת בשרדי החיים של אנשים מוכרים ויקרים, לשוב ולהריח את מה שנשאר מהקבאב של אבו-אמיר שבניו היו מגישים לי כיסא לשבת בו בצל סוכתם, אבל החמושים עצרו את התקדמותי בתירוץ הנבוב והשקרי: “זה שטח בטחוני, שטח צבאי”.
לא שטח צבאי ולא שטח בטחוני. רק פצע וחבורה ומכה טרייה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-