משמרת לילה, יום ו’ 17.1.25

הגענו לאל-פארסייה בערך בשבע בערב.  אנשי היישוב ישבו במעגל סביב מדורה, לשוחח ולחמם את גופם בקור הבקעה.

בשעה שמונה נקראנו בדחיפות לנ’, רועה מאזור בקעות. לדבריו חיילים מאזור מחסום חמרה חלפו בשביל סמוך לביתו. שבוע קודם חיילים שחלפו שם הוציאו את אחיו ובני ביתו, הושיבו אותם תחת איום רובים שלופים סמוך לאוהל ללא כל סיבה. את המבוגרים הושיבו מחוץ למאהל. כאשר נדמה היה לאח שהצבא עזב הוא ניגש למכוניתו להוציא דברי מזון ואז התנפלו עליו 10 חיילים והיכו אותו בכל גופו – בפנים ובחזה, הוציאו מהמכונית והשליכו את כל המזונות על האדמה. רק אז עזבו. אנשים מקבוצת המלווים הוזעקו, לקחו אותו למרפאה בעין אל בידא ושם נקבע שיש שבר בצלעות ואף שבור. שעשועי התעללות של עונג שבת. מאז הם מפוחדים מאוד מחיילי המשמרת במחסום ומבקשים שנגיע.

הגענו. תחקרנו. התברר שהערב החיילים רק עברו בסמוך והאירו לתוך המאהל אך לא עשו דבר. המקומיים ביקשו שנישאר אך היינו באותו לילה בהרכב חסר. ישבנו כשעה וחזרנו לפאריסייה, אחרי שקבענו שיזעיקו אם תהיה בעיה.

משמרת יום שבת 18.1.25

הגיעו משמרות הבוקר והליוויים בכל הבקעה החלו.

באל-פארסייה ליוו שלושה (שניים מתוכם חדשים) את ח’ וז’ במרעה בכיוון חוות צורי. זה כארבעה חודשים אין הם מתרחקים מהבית, מאימת המתנחלים. המרעה עבר בשקט. עדיין יש מעט עשב. הגשמים שירדו לאחרונה ישפרו בקרוב את המצב. כרגע לקראת סוף המרעה מפזרים קציר שלף של תירס ליד הבית ממנו אוכלות הכבשים בתאבון רב, ומשלימים להם בגרעיני שעורה, שעליהם הם משלמים בכסף רב. הם קיבלו מעט מזון לבעלי החיים מהרשות הפלסטינית.

בפארסייה שתיים מאיתנו נשארו במאהל לנוכחות מגינה. סבב משפחות, תה קפה בכמויות והפעלת ילדים.

ליווי נ‘ באזור בקעות – הפעם המרעה עבר בשקט משמונה בבוקר עד שלוש אחה”צ. בעל המאחז הסמוך, הטורח בד”כ להזמין משטרה ומונע מהרועה לחצות את הכביש עם הכבשים, לא הופיע. כנראה החליט על עונג שבת מלא.

חריש בעין אל חילווה – שלושה  מאיתנו ליוו חריש בשתי חלקות בנות 200 דונם כל אחת. החריש תואם מראש עם המת”ק הפלסטיני וגם באמצעות המת”ק הישראלי. אף שאלה אדמות פרטיות ובעבר לא היה צורך להודיע, המתנחלים והצבא מקשים על הרועים בכל מה שאפשר ולכן יש צורך לתאם. גם אז אין לדעת אם הצבא לא יופיע ויכריז על ‘שטח צבאי סגור’ . החריש נמשך מתשע בבוקר ועד חמש וחצי אחה”צ ללא כל הפרעה. כאשר הנוהל הוא פיזור זרעי השעורה באמצעות טרקטור עם מכונה מפזרת גרעינים, ואחריהם עובר טרקטור שחורש את האדמה ומטמין הזרעים. בתקווה שבעתיד תצמח השעורה ויזכו לקצור אותה אם לא יפריעו שוב, יהיה לכבשים ולפרות אוכל טבעי בעונת האביב. 
 

חריש בסמרה  החקלאים החליטו לחרוש את אדמתם הפרטית עם הטרקטור של הרשות, שהתפנה. לרוע המזל הם עשו זאת ללא תיאום מראש. ואז התחילה סאגה שנמשכה לאורך כל היום. הופיעו חיילים מהבסיס הסמוך וטענו שאסור לחרוש כי זה שטח צבאי סגור. לא היה בידיהם צו. המלווים התווכחו איתם והם עזבו. אחרי כשעה הופיע כוח שני ובפיהם אותה טענה והבטיחו ושהצו בדרך. הפלסטינים המשיכו לחרוש. בשלישית הופיע קצין בדרגת רס”ן ורצה להבין מי נתן ההוראה. החריש נמשך. בשלוש הופיעו חיילים והפעם עם צו ‘שטח צבאי סגור’ בטלפון, חתום בידי המח”ט, ודרשו להפסיק את חריש האדמה. הפעם הם עיכבו את החקלאים ואת המלווים והזמינו משטרה עבור המלווים, כי לצבא אין סמכות על אזרחים ישראלים.
אחרי שעה ותוך דין ודברים וטלפונים למקומות שונים של מתאמי חריש, החקלאים שוחררו לדרכם.המלווים עוכבו עד שהגיע השוטר. זה לא היה מרוצה מהמצב אך הבין שאין לו עילה למעצר. מה גם שאחת המלוות היא עורכת דין והעמידה אותו במקומו. הוא שיחרר אותם אך לא בלי נקמונת קטנה שתעשה את עמל יומו: הוא קנס את הנהגת הישראלית על נהיגה ללא חגורה, אחרי שעברה 10 מטרים. יחי הצדק הפואטי של משטרת ישראל ובזבוז כספי המיסים שלנו.

לעת ערב נשארנו שתיים עד שהגיעו עוד שתיים כדי לתגבר ‘נוכחות מגינה’ בשני מקומות. בשעה שבע התקבלה קריאה מנ’ בבקעות שהצבא בביתו. יצאנו במהירות והלכנו בחשכה לביתו. הצבא כבר לא היה כשהגענו ובכלל כנראה החיילים רק נסעו על השביל סמוך למאהל. 
תוך כדי נסיעה לכיוון בקעות התקבלה קריאה מעין אל חילווה, שמתנחלים מתגודדים על הגדר הסמוכה למאהל. הרועים מעין אל חילווה מגדלים פרות ולאחרונה המתנחלים ממשכיות וממאחזים נוספים  מאיימים עליהם לא לצאת למרעה אחרת העדרים שלהם יוחרמו. כמו כן בשעות הערב והיום המתנחלים מסתובבים חופשי בקרבת מכלאות הבקר של הפלסטינים. שתי המלוות האחרות הגיעו לשם וגם הן שמעו את כל הסיפור הנ”ל. למרבה הצער בגלל מצוקת כוח האדם של המלווים הן נאלצו להשיב בשלילה לבקשת הפלסטינים להישאר איתם יום ולילה.  

גם הלילה של מוצאי שבת עבר בשלום בכל מאהלי הבקעה.