נסענו למשפחת ג’בארין. מקומם המדוייק בח’לת א-דבע נקרא אום ד’רית. ביום שני בלילה הציתו מתנחלים את מכוניתם ששמשה להובלת צאן, מצרכים וכל דבר. בלעדיה אין להם אפשרות להתנהל שם. זה היה לאחר יום ארוך של הטרדות והפחדות מצד המתנחל  עמיחי שילה וסייעניו.

 הוא חי באוטובוס על גבעה מולם ומגיע עם עדרו אל שטחיהם, מרעיש, מפחיד וממרר את החיים.

אז הבאנו להם שוב מצרכי יסוד בזכות תרומותיכן, ובזכות ה-4×4 שבלעדיו לא ניתן להגיע לשם בגלל החסימות המרובות שעשה צה”ל בחצי השנה האחרונה.

המכונית השרופה אבודה לחלוטין.

כשהגענו לשם שמחנו לפגוש את נידאל אבו יונס ואנשיו. הוא ראש מועצת הכפרים של מסאפר יטא.

לדברי מוחמד הוא עוזר לא מעט לאנשים שם. למשל מכלי מים וצנרת ועוד כל מה שאפשר כדי לסייע קצת מול האיומים וההרס של המתנחלים. בשיחה אתו מסתבר שלמד בבגדד הנדסה חקלאית 5 שנים לפני 35 שנה.

לילה מספרת שיום קודם הגיעו 30 רכבי מתנחלים ליד בית האוטובוס הזה, פתחו רמקולים והשמיעו מוזיקה רועשת במשך שעות. אחר כך ניגשו לחמורם ושחררו אותו ופשוט התגרו כל הזמן. היו איתם גם מתנדבים מחו”ל שצילמו כל הזמן בזכותם ובזכות המשטרה שבעלה הזעיק הם ברחו. יותר מאוחר הגיעו מתנחלים על סוסים, הסתובבו בשטחיהם וצילמו את המשפחה בעבודתה בשדה.

בכלל, מספרת לילה, שבימים האחרונים מרגישה פעילות מוגברת של המתנחלים שבאים עם עדריהם, עולים על שטחי המשפחה, מקללים ועושים תנועות מגונות.

מוסיפה ליילה על אירועי ליל שריפת המכונית :

“כשהתלוננו למשטרה הגיעו עם הצבא והחלו באלימות לחקור אותנו גם פיזית. מי אמר לכם שזה מתנחלים עשו, אולי אתם או משלכם, אם אין לכם תמונות שמוכיחות מי שרף. אתם משקרים.”

“אחרי שהלכו כבר לא ישנו מרוב פחד עד הבוקר,” היא אומרת.

זה המצב כל הזמן. כל הימים והלילות מגיעים, מפריעים, מפחידים, עולים עם הצאן עמיחי שילה ובנו או צעיר אחר, על השטח שלהם והורסים כל מה שזרעו. אבי המשפחה מראה לי את תמונת המתנחל לבוש חלקית במדי צה”ל.

 על יד הבית הדל הזה  הצליחה לילה שוב לשקם את גינת הירק היפה שלה: הכרובית והכרוב, עגבניות, מלפפונים, מרווה ועוד צמחי תבלין, גם עצי פרי נטעו שוב. כשיבשילו הירקות נשמח לקנות ממנה. היא תמיד מתעקשת שנאכל משהו שהכינה.

כשיצאנו ראינו על הדרך לאוטובוס נוסעת שיירה של כלי רכב רבים שנראים רכבי שרד. נראה שאיזו אישיות ממלכתית מאובטחת  הגיע לתמוך בטרור המתנחלי.