אל-ח’דר, בית לחם, יום ו’ 27.6.08, בוקר
9:10 – 10:20 תקציר: כל ממזר מלך – רשעות – המחסום הכריז מלחמה על הילדים כבר בתחילת המשמרת נוכחנו לדעת שמפקד המחסום יהיר, בוטה ומשתמש בסמכותו לרעה.הגיע פלסטיני עם שני ילדים קטנים ורצה לעבור איתם לירושלים. החיילת בעמדה אמרה שיש בעיה אבל אולי היא תוכל להעבירם בכל זאת. הפלסטיני הודה בהתלהבות. אחרי המתנה ובירורים הגיע המפקד ובזלזול ובוטות שילח אותם. ניכר על הפלסטיני שהוא המום מהיחס. כנראה לא הזדמן הרבה במחסומים עם ילדיו. לאחר מכן היו מקרים נוספים ובכולם הילדים לא הוכנסו. לאב יש אישור עבודה ואסור לו להביא את ילדיו. כל פנייה ובקשה לא הועילה. החיילת באחת העמדות סרבה לדבר איתנו. ביקשנו שתקרא לקצין כדי שנוכל להבין ממנו מהו הנוהג לגבי הילדים. היא התייחסה בזלזול לאנשים שעברו. אחד הפלסטינים (בחור צעיר) העז להישען על עמוד בהמתנה בתור. היא צעקה עליו שיעמוד כמו כולם. כשהוא הגיע ליד העמדה היא הודיעה לו שעליו לחכות בצד [המחנכת הדגולה תלמד אותו מה קורה כשמתחצפים…]. הוא שאל למה ואדם אחר שהיה איתו דרש לראות קצין. גם אנחנו פנינו אליה אבל היא שוב סרבה לדבר איתנו וביקשנו שתקרא למפקד. אמרנו שראינו את כל ההתרחשות ושהפלסטיני לא עשה דבר שיצדיק את עיכובו. בסופו של דבר היא העבירה אותו אחרי המתנה קצרה. התור נהיה ארוך מאוד ואנשים סיפרו שמצדו השני של המחסום, מאות מחכים. התקשרנו למוקד על מנת שיורו לפתוח עמדה שלישית. לא השתנה כלום ובשיחת הטלפון השלישית קיבלנו הרצאה על המצב העגום של כוח אדם במחסומים והצעה שאולי אנחנו נמצא חיילים כדי לאייש עמדות נוספות… בעמדה השנייה היה יחס החיילת סביר יותר. הגיע אליה פלסטיני צעיר עם שני ילדים קטנים מאוד, לבושים חגיגית. בידו רשיון עבודה והקושאן של הילדים. הוא ממש התחנן שתיתן לו לעבור איתם, אמר שהבטיח להם כבר לפני שבועיים שייקח אותם לקניון, אמר שלקח יום חופש כדי לבוא איתם. ניסינו להשפיע גם ולעודד אותה לפעול על פי שיקול דעתה. היא נתנה להבין שאכן ההוראות לא ברורות אבל היא התבצרה בעמדה הידועה לשמצה "אלה ההוראות ואסור לי להעביר אותם". עוד דוגמא מיני רבות למה שדפנה בנאי כתבה לאחרונה "על הצייתנות".הפלסטיני המאוכזב ניסה את מזלו בעמדה השנייה: הוא לא ידע שאין סיכוי למצוא אמפטיה אצל החיילת שם שכמובן לא וויתרה על ההזדמנות לחנך אותו: "קודם היית אצלה והיא לא העבירה! למה אתה בא אליי?" הפלסטיני סירב להשלים וחזר לעמדה הראשונה כדי שוב לבקש לעבור עם הילדים.יצאה אלינו קצינה כעוסה על כך שאנחנו "מתערבות". ביקשנו לדעת מה הנוהל לגבי הילדים. היא סרבה לענות, אמרה שאינה חייבת לדווח לנו ואמרה שהדבר הברור היחידי הוא שאסור לנו להתערב. מפקד המחסום שהתלווה אליה ניסה להיכנס בכוח לשיחה, ממש נעמד בין הקצינה לביננו ודרש שנלך.– תסתכל על האיש הזה עם הילדים הקטנים. מה היית עושה במקומו?
– אני לא במקומו ולא אכפת לי.
– אבל אם תהיה פעם במקומו, זה כבר יהיה מאוחר מדי.
– לא אהיה אף פעם במקומו [מתרברב ומלטף את נשקו]
– אולי בכל זאת תסביר לנו מהם הנהלים לגבי ילדים?
– לא אסביר כלום ואם תמשיכו לעמוד כאן, אני אמרר להם את החיים עוד יותר.
כאן דרשנו לדעת מה שמו אך הוא סירב ורק חזר על המשפט: "אם תמשיכו לעמוד כאן, אני אמרר להם את החיים עוד יותר".הלכנו מתוסכלות.
אל-ח'דר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
העיירה אל ח'דר נמצאת ממזרח לכביש 60 (כביש המנהרות) המוביל מירושלים לחברון. בעיירה שוכן מנזר סנט ג'ורג'. השם "אלח'דר" הוא כינויו בערבית של גאורגיוס הקדוש, אשר חי במאה השלישית לספירה. על פי המסורת, הסתתר גאורגיוס מפני הרומאים במערה אשר נמצאת עד היום בתחומי המנזר.
אל ח'דר המערבית היא בעיקרה אדמות חקלאיות שהופקעו לבניית התנחלויות גוש עציון. אדמות העיירה השתרעו בעבר על פני כ-22,000 דונם. כמה אלפים מהן הוכרזו כאדמות מדינה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ועליהן נבנו ההתנחלויות אפרת, נווה דניאל ואלעזר. לעיירה נותרו כ-8,000 דונם. בשנת 2006, נבנה קטע של גדר ההפרדה באורך של 3.5 קילומטר ממערב לאל-ח'דר. הגדר הותירה בצידה ה"פלסטיני" רק 2,600 דונם מאדמות אל-ח'דר ורוב אדמותיה החקלאיות של העיירה נותרו מעברה השני של הגדר והגישה אליהן מוגבלת. מחסום אל ח'דר שימש מעבר מבית לחם מערבה, לכביש 60. במקום התפתח שוק קטן. משני עברי החסימה היו תחנות מוניות. חברות מחסום ווטש דיווחו מן המעבר פעמים רבות. המחסום הוסר, וכיום יש מחסום קבוע בכניסה למנהרות של כביש 60 החדש. עם סלילת הכביש הוגבלה הנגישות של החקלאים לאדמותיהם באל ח'דר המערבית, אך נשארו שתי נקודות בהן יכלו לעלות על כביש 60 הישן ועל שבילים המתפתלים מהם. היום דרך אחת חסומה במעקה הכביש ובבולדרים והשנייה במחסום שער.הדרך היחידה לעלות לשטח היא ברגל או עם חמורים. את המכוניות יש להחנות או לחכות להסעה בצד השני של הכביש. כך מדי בוקר וערב. גם ילדים החיים באזור זה נאלצים לרדת במורד שביל עיזים לכביש הסואן, לחצותו ושם לעלות על ההסעה לבית ספר. חברותינו מדווחות מן האזור כולו.
-
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל" (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל"
המחסום, ששמו הרשמי "מעבר רחל", ממוקם בצמוד לחומת ההפרדה ("עוטף ירושלים") בכניסה הצפונית לבית לחם, ומנתק את כל הגדה המערבית ממזרח ירושלים, עם כל ההשלכות הקשות על שירותי הבריאות, המסחר, החינוך, העבודה ומרקם החיים.
המחסום מאויש על ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות. זהו מחסום תשתיות נרחב המיועד לשמש מסוף גבול, והוא פתוח 24 שעות ביממה לתיירים זרים. בעלי דרכונים ישראלים אינם מורשים לעבור לבית לחם, ותושבים פלסטינים אינם מורשים להיכנס לירושלים, למעט תושבי מזרח ירושלים ופלסטינים בעלי היתרי כניסה לישראל. אוטובוסים ישראלים מורשים לנסוע לבית לחם רק דרך מחסום זה.
באמצע 2019, לאחר שנים רבות של תנאי צפיפות קשים, תורים ארוכים מעלות השחר, ועיכובים גדולים בבדיקות ובמעבר, החלו לפעול בו עמדות זיהוי אלקטרוניות מתקדמות וכן תוספת שערי גישה - ותנאי המעבר השתפרו. מה שלא השתנה הוא "משטר ההיתרים" הקשוח, המונע מרוב תושבי הגדה מעבר לירושלים לתפילה בהר הבית, לביקורי משפחות, ללימודים, לטיפולים רפואיים בבתי החולים המרכזיים וכמובן לצורכי פרנסה.
בסמוך למחסום, במתחם בין קירות גבוהים למעבר נוסף, נמצא מבנה קבר רחל הציורי, המוסתר כעת בתוך מבנה בטון מבוצר. הוא מכיל מתחמי תפילה ולימוד ליהודים בלבד וכן מתחם מגורים.
מעודכן לנובמבר 2019
Anat TuegOct-26-2025בית לחם: הרחבת חניה בקבר רחל בצמוד לבתי העיר
-