בית לחם, אל חאדר, מת”ק עציון מזג האוויר חם במיוחד.בניית החומה לאורך הכניסה הישנה לאל-חאדר הושלמה. עלינו לחניית המוניות החדשה בכניסה לחוסן בכדי להשקיף על התקדמות המעבר התת קרקעי ונהגי המוניות הסבירו לנו שהייתה הפסקה בבנייה בשל “עיות”.  הם יכולים להמשיך להסיע לירושלים, בכביש 60, נוסעים המורדים כאן מאוטובוסים. ראינו שני ילדים קטנים משרכים רגליהם במהמורות העפר מהתעלה שמתחת לכביש לכיוון חוסן. בתי הספר עומדים להיפתח בשבוע הבא, והגשמים שיתחילו בעוד כמה שבועות יהפכו את הדרך הזו בלתי אפשרית.

עוד אף פעם לא ראינו כל כך הרבה מכוניות בחנייה של המת”ק, בעיקר מוניות צהובות, בקושי מצאנו מקום לחנות. דלת הכניסה לאולם ההמתנה הייתה סגורה וכמה גברים זועמים עמדו בחוץ עם שני חיילים שבאו “להשליט סדר”. בפנים היו למעלה מ- 100 בני אדם, מיזוג האוויר לא פעל והיות והייתה רוח קלה, נאמר להם לעמוד בחוץ. אחד החיילים מהצפון סיפר שיש לו חבר ה”ובד”איתנו במחסום שליד שכם והוא חושב שאנחנו עושות עבודה טובה.  בפנים היה חום נורא. לאף אחד לא היה כוח לזוז. כשזיהו אותנו היו כמה צחקוקים, הם יודעים שאנחנו לא מביאות הרבה תועלת. כמה גברים סיפרו לנו שנשלחו מהמת”ק לפני שבוע בסוף היום והפעם באו ב- 03.30. כשבאו התחילו להכין רשימה של הבאים לפי סדר הגעתם. קצין שהודיע להם שרק נשים וזקנים וכמה מקרים הומניטאריים יורשו להיכנס, קרע את הרשימה שהכינו. “ממש לא פייר” ניסינו לצעוק לשווא לעבר החייל. אחר כך ניסינו לצלצל לתדסה וקיבלנו את אשתו, הוא כנראה בחופשה. הנהג של עו”ד יגאל ארנון, מצויד במכתב “חשוב” ניסה לעזור לאדם העובד אצלו כבר 14 שנים, איש זה הוא אחד מאלה הנמצאים פה מאז אמצע הלילה. הנהג איים כי יתלונן לרמטכ”ל. הצענו לו להביא לכאן את ה”בוס” שלו בכדי שיראה בעצמו מה קורה פה.  מהרגע שהגענו (15.00) ועד 17.00 אף אחד לא נכנס. צלצלנו לאחד הקצינים שטען שהם עושים כל מה שניתן. צלצלנו גם למוקד ההומניטארי שהבטיח לטפל בעניין אך ללא תוצאות. ניסינו להתקשר עם עוד כמה מספרי טלפון רלבנטיים וכל מה שקיבלנו היו הבטחות רפות. חנה ב. מודעת מאוד למצב ואמרה לנו שזה עתה כתבה כמה מכתבים חריפים ותוך כמה ימים תוזמן לסיור בתוככי המת”ק. היא אמרה לנו שמת”ק זה אמור לטפל ב- 200,000 בני אדם, בעוד שיש באפשרותו להגיש שירות רק ל- 70 ביום. רמי ב., כנראה המפקד, הודיע לנו ברמקול שאין ביכולתו לומר לנו שום דבר.  פתאום, ברעש חזק, נפתחה הקרוסלה, עוד כמה נשים הוכנסו ומרבית הגברים עזבו ממורמרים. אחרי שעת הסגירה הרשמית נקראו שמותיהם של כמה גברים וגם הם הוכנסו. כמה אנשים רמזו על האפשרות שאו ששולם שוחד או שהייתה כאן עסקה מלוכלכת אחרת.  ב- 17.45, הודיעו נהגי המוניות כי הם עוזבים ולמרבית האנשים לא נותרה ברירה אלא לעזוב ביחד אתם. אחד מהם אמר לנו כי זה היה ניסיונו הרביעי (וארבעה ימים אבודים), להשיג כרטיס מגנטי.עוד אף פעם לא היינו מתוסכלות כל כך ועזבנו.  מעט נחת הייתה לנו כשראינו שכמה גברים רזים מאוד מצליחים להידחק בשער ה”הומניטארי” בכניסה לאל חאדר.