:

6.45 מעבר אייל-זה היום הראשון שהמעבר עבר מניהול צבאי לניהול אזרחי. האזור השתנה. מחד, כל הרחבה שלפני המעבר נקייה יותר מבעבר , מאידך, הורמו גדרות רשת שמנתבים את הפועלים למסלול יציאה מן המעבר ומקשים על גישה שלנו ושלהם אל עבר התור של הפועלים מהעבר הפלסטיני של המחסום. התקרבנו בכל זאת כדי לראות שעשרות פועלים עדיין מחכים בשעה זו להיכנס לישראל דרך המעבר. בעודנו מתזמנות זמן הגעה ממחצית התור ליציאה בצד הישראלי(25 דקות) יצא לעברנו מנהל המחסום החדש בצעקות רמות. העובדה שהשקפנו על התור בעבר הפלסטיני הוכרזה על ידו כאסורה ומסוכנת. הוא שב וקרא לנו להתרחק מהתור "אתן מסתכנות סכנת מוות כשאתן עומדות ליד התור, אסור לכן להתקרב לשם! האזור הזה הוא מחוץ לתחום בשבילכם. אני לא יכול להגן עליכן אם שוב תתקרבו".

הנסיון שלנו לומר שאנחנו מגיעות למקום כבר שנים מספר, ומתקרבות לתור הממתינים למעבר, לא זכה לקשב. ניכרה היסטריה מסוימת של מי שלא מכיר, לא בקי ואולי חושש. המנהל, לאחר שלב האיומים וההפחדות, שב אל תוך בניין הטרמינל שאיננו רשאיות עוד להיכנס אליו. בעבר, לפני כשנה, נכנסנו ללא קושי כדי לבדוק את מספר העמדות המאוישות.

לאחר שהמנהל עזב את הרחבה  היגיע אחראי משמרת שהסביר שמדובר ביום הראשון לאחזקת המעבר והנושאים עדיין נלמדים. גם הפלסטינים התייחסו לעיכובים בסלחנות  ובהבנה. נראה היה שהם מעדיפים, אידיאולוגית או פרקטית, לא תמיד ברור, את המפגש עם האזרחים במעבר על פני מפגש עם הצבא.

אורנה ניסתה להבין אם יש הגבלות על מעבר מזון, בדומה למה שקראנו בדוח"ת ממעברים אחרים. האחמ"ש אמר שיש מגבלה אחת בלבד שאינו יכול לנקוב בשמה וגם הפלסטינים אינם יודעים מהי, אבל יבינו במשך הזמן. תשובה מוזרה שכדאי לנסות להבין מה עומד מאחוריה.

עד 7.15 מרבית הפועלים יצאו במכוניות של הקבלנים איתם הם עובדים או במוניות לראש העין (ראס אל עין, מכריזים נהגי המוניות) ולתל אביב.

אירתח, ענבתא, בית איבא- שום דבר. מעברים פתוחים. מחסום ענבתא התמקם קרוב יותר לצומת בגלל שיפוצים אבל אין תור. המעברים ל2 הצדדים פתוחים. נסענו לכיוון בית איבא  כדי לשוב ולראות שהמעבר פתוח.

9.30 חוזרים לישראל במעבר קלקיליה.