9:00 היות וגם השבוע לא יתקיים שיעור האנגליתב חארס, אנו יוצאים  מראש העין לסיור מחסומים. 

התחנה הראשונה – מסוף שער אפריים. שם פגשנו פלשתינאי לבוש יפה ומטופח, קורן משמחה. היום הוא קבל  מתנה לכבוד השנה החדשה: אישור כניסה לישראל  לעבודה.  ח. הוא בן 28, מכפר אירתח , מנוע שב"כ במשך 10 שנים. (לדבריו, בגלל הלשנה). מדבר עברית שוטפת, תוצאה של עבודה בישראל מגיל 13 (!)  ועד 17. במהלך 10 השנים הוא התחתן, נולדו לו ארבע בנות ואת משפחתו פרנס בדוחק מקיצבה זעומה מהאו"מ ותמיכה מאביו החי בירדן .עכשיו עומדים לרשותו ששה ימים בלבד למציאת מקום עבודה. ואם לא יצליח  – יאלץ לחכות מספר חודשים עד לקבלת ששה ימים נוספים.

במידה ויצליח, יהיה ח. אחד מלמעלה מ-5000  אנשים העוברים יום יום דרך המסוף החל משעה 4:00 בבוקר ועד 19:00 בערב.

אחד השומרים במקום – אתיופי צעיר, נעים הליכות. הוא מכיר כבר נשים ממחסום ווטש שמגיעות למסוף. וזה טוב, לדבריו. הוא מתגלה כבעל דעות פוליטיות מאד מתונות: בעד מדינה פלשתינאית. נגד מדינה דו-לאומית. הוא מזמין אותנו לבוא שוב, ואנו נפרדות ממנו בתחושה שטוב שיש אדם כמוהו במקום נפיץ כזה.

מהמסוף – לכפר צבארה. לאחר שאנשי הכפר סרבו להסתפח לטייבה הם זוכים עתה לבניית גדר "שלהם".

התחנה הבאה – מחסום ענבתא המוביל לשטח A. התנועה דרכו דלילה, הוא נפתח רק כאשר מגיעים כלי הרכב הספורים.

11:30 דיר שרב. בזמנו היה מחסום בכניסה לכפר שאופיין ביחס הגרוע במיוחד לפלשתינאים. כיום המחסום פתוח ואינו מאוייש. גם מיגבלות פיתוח שהוטלו על הכפר הוסרו, והכפר שוקק חיים, חנויות רבות פתוחות, בית קפה קטן שבו יושבים קשישים ומנהלים שיחה ערה. אוירה נעימה.

משם – לבית איבא. גם שם הוסר המחסום, ולמזכרת נשאר ורק הבטונדות בכניסה לכפר. ביציאה מהכפר -חידוש מרענן:  מסעדה

שדואגת להעסיק את הילדים שבאים עם הוריהם ובנתה להם גן שעשועים עם מתקנים צבעוניים. 

דרך צומת ג'ית לנבי אליאס ומשם נוסעים לכיוון שער אליהו. ג'יפ צבאי מאוייש בצד הדרך מחזיר אותנו למציאות. בשער עצמו כלי הרכב נעים ללא קושי.

12:00 חזרה לראש העין.