החיים בצל הפילבוקס (מגדל שמירה) בבית אוֹמָר גבו כבר את חייהם של תשעה ילדים . ככה נראה ומתנהג הכיבוש . בשבוע שעבר נרצח על ידי חיילי  צהל מוחמד אל עלימי בן 11.

הסיפור של  המשפחה הדיר שינה מעיני והחלטנו לבוא לביקור תנחומים. את הסבא של המשפחה אני מכירה מפורום המשפחות השכולות. בנו העיתונאי נהרג לפני  20 שנה . גם בנו וגם נכדו היו אזרחים תמימים. 

החיילים אשר ירו אל עבר המשפחה עמדו בעמדות שמירה שמתחת לפילבוקס. מתחת לעמדות יש בית קברות לתינוקות. קצת לפני הירי הביאו בני משפחה אחרת תינוק לקבורה שם. החיילים היו בטוחים שהמכונית השנייה שהגיעה באה לירות בהם. שתי מכוניות ביחד הרי זו סכנת נפשות...

במכונית שבה נהרג מוחמד ישבו גם שתי אחיותיו ואחיו כולם מתחת לגיל 12. החיילים ירו אל עבר המכונית שהייתה נהוגה על ידי אביו של מוחמד. הוא שמע את היריות וצעק לילדים לשכב על הרצפה, אבל למוחמד זה לא עזר הוא כבר נפגע. פגיעה ישירה בצווארו.

לסבא של מוחמד שנהרג יש משתלה נהדרת. הוא אומר לי שהחשש לחייו גובר על החשק לגדל דברים. כל הזמן יריות עלינו.

אבא של מוחמד מספר לי שכבר לקחו ממנו את אישור העבודה לישראל. עכשיו אין ילד ואין פרנסה… ואין מי שיבוא להתנצל, לבקש סליחה, להגיד שהצבא הכי מוסרי בעולם פשוט טעה.

לא הרגשתי ברצון לנקמה שם בסוכת האבלים. רק צער איום ויגון כבד, ותחושת אין אונים ואבֶל מצמית.  ישבתי איתם חסרת מילים.