בית איבא, יום ג’, 5.10.04, אחה”צ משקיפות: נורית ש’ ותמי ג’ (מדווחת) סיכום: נוהל חדש : מעוכבים נדרשים למסור את מספרי הטלפונים הסלולריים והביתיים, אחרי שתעודותיהם כבר נבדקו ואז שוב מעלים אותם לבדיקה מול השב”כ. זמן העיכוב מתארך!14:30 – מאות ממתינים מאחורי הקרוסלות ביציאה משכם. בודדים בכניסה. ארבעה מעוכבים במתחם.המחסום מרשים בניקיונו. מיד מתברר שיש מנקה פלסטיני, והוא סיפר שהוא מועסק בידי המת”ק, מרוויח 1,800 ש”ח לחודש ומבסוט. מראה סהרורי: כשהוא הולך לשפוך את הזבל למכולה במרחק של מטרים ספורים מלווה אותו חייל בנשק שלוף.תור הנשים לא זז. הן פונות גם לקרוסלה האמצעית שמיועדת לגברים, הגברים זועמים. תור הנשים נפתח רק שאנו מפנים את תשומת לב החיילים לעיכוב. מיד מעוכבת סטודנטית. החיילת מסבירה שיש התרעות לגבי נשים. “נראית חשודה”. אחיה שעבר עם משאית לפניה, מחכה לה. היא משוחררת כעבור 30 דקות. 15:00 – שישה מעוכבים חדשים מופנים למכלאה, ביניהם אחד משכם שמלווה את אחיינו, ילד כבן 10, לג’נין. כשהם מבקשים מים נשלח קודם המנקה להביא, ומאוחר יותר גם הילד. אין שירותים. הגברים המעוכבים מלווים על ידי חיייל, נשק שלוף כמובן, להשתין מאחורי תא “הצינוק”, חשופים באופן חלקי לממתינים בתור היציאה. 15:45 – עשרה מעוכבים נוספים למכלאה.16:00 – תופעה חדשה: הקצין שניגש למכלאה עם התעודות של המעוכבים, לא משחרר אותם. הוא קורא להם אחד אחד ודורש מהם את מספרי הטלפונים הסלולריים שלהם ואת מספרי הטלפון בבתיהם, רושם אותם ומחייג את מספרי הסלולריים כדי לבדוק. אחר כך הוא חוזר עם התעודות ל”בודקה”כדי להמשיך את הבדיקה מול השב”כ. דודו של הילד המעוכב מאוזק ומועבר לתא ה”צינוק”. הקצין מסביר שהוא נדרש לחקירה. הילד בוכה. הקצין מנסה לחפש מישהו שנוסע לג’נין שיקח עמוהילד, אבל מוותר אחרי דקות ספורות. אנחנו ממשיכות לחפש. כשמצאנו מישהו שנוסע לג’נין ומוכן ללוו את הילד, הקצין מעביר אותו בלי תור.