בית איבא, יום שני, 23.8.04, בוקר משקיפות: עדנה מ’, רוני ש’, רוחמה, רחל א’ (מדווחת) 7.30 – מאז השבוע שעבר נוסף למחסום גג ופועל של המנהל האזרחי מנקה כל הזמן משאריות. נקי. אבק של מחצבה באוויר. תור ארוך נמשך לאורך כל המשמרת שלנו בארבעה מסלולים, לכיוון שכם. מעט חיילים פועלים מול המון אוכלוסייה, מה שגורם להם כמובן לעמוד הרבה זמן במחסום. שמונה מעוכבים לאורך כל המשמרת, מעל לשעתיים. כולם אנשים מבוגרים שלא מבינים למה נפלו היום בגורל. הקשר בין השב”כ למפקד המחסום משובש, מה שמעכב את השחרור ופוגע במעוכבים. שגרה כפי הנראה. רגע של חוסר תיאום בין החיילים גרם לתור הנשים להסתנן בלי אישורים ועם חיוכים, אבל זה נקטע באיבו. החייל נמלך בדעתו איך לנהוג, החליט לא להעניש והסדר חזר על כנו. בעיות רפואיות ואחרות (נשים בהריון ונשים עם תינוקות בני יום) נענו מיידית. 10:00 – עזבנו את המחסום בזמן שחרור המעוכבים. כללית: שגרה. כחדשה, נדמה לי שהשהות שלנו במחסום ממתנת את החיילים, אולי אפילו גורמת להם להיות יותר אנושיים ממה שהתכוונו, ועושה טוב לפלסטינים.