בית איבא-שבי שומרון-ענבתא, יום ב’, 11.10.04, אחה”צ משקיפות: ריבה ב’, יעל ל’, מיה ק’ (מדווחת) יום שגרתי ומתסכל. בשבי שומרון שתי מוניות (אחת עם חמישה נוסעים) מעוכבות מעל שש שעות. ענבתא 13:05 – ים של מוניות צהובות (25) בצד הדרומי של המחסום – זרוע ברזל החוסמת את הכביש, ונוסף להן גם אוטובוס ומכוניות פרטיות. אנשים מתלוננים על קשיי פרנסה.שבי שומרון13:30 – שתי מוניות מעוכבות במגרש החניה: אחת מהן, ובה נהג וחמישה נוסעים, מחכה במקום מ-10:30 בערך. הם נתפשו בצומת ג’ית, כשנסעו מפונדוק לבית איבא. לנהג לא היה תסריך. הנהג השני עוכב זה עתה, כשהיה בדרכו מראמין (כפרו) לבית ליד (הפלסטינית). גם הוא ללא תסריך. התקשרנו למוקד ההומניטרי, לש’, ומסרנו את פרטי הנהג “הוותיק”, ו’, ופרטי מוניתו. החיילים במחסום הודיעו לנו שעוד מעט יגיע הסמ”פ וישחרר את הנהגים.רשמנו את מספרי הטלפון של הנהגים והמשכנו לבית איבא. התקשרנו אל נהג המונית ו’ מעת לעת, והוא גם התקשר אלינו (כועס – למה אנחנו לא עושות משהו והוא תקוע שם). התקשרנו פעמים מספר למוקד ההומניטרי (מטפלים, יש עיכוב), וגם לראאד מהמת”ק (שרק פעם אחת הרים את הטלפון ודיבר אתנו; אח”כ לא הגיב יותר, לא במשרדו ולא בנייד).ב-17:00, כשכבר היינו בכפר סבא, הגיע טלפון מאיתי מהמת”ק (החמ”ל, כמו שהוא קרא למקום). הוא שאל אם אנחנו יודעות משהו על ו’; לדבריו, הוא עצמו היה 20 דקות במחסום, לא מצא שם תעודות זהות, והחיילים לא ידעו במה מדובר. “ולא חיפשת אנשים במגרש החניה?”, שאלנו. “לא, אבל כשאנחנו באים עם המכונית הלבנה, הם תכף באים אלינו!” “אבל ביקשנו עזרה בקשר לאנשים, לא לתעודות!”הרמתי טלפון לו’, שסיפר שהשתחרר לפני 10 דקות, אך הנהג השני עדיין תקוע במחסום.ב-19:00, בעודי כותבת שורות אלו, הגיע טלפון מהמוקד ההומניטרי: ב-18:30 שוחררו הנהג וחמשת הנוסעים. “אבל הם שוחררו כבר קודם?” שאלתי. טוב, הוא לא ידע. אולי זה הנהג האחר, וכרגע אין תשובה מהנהג השני. כך או אחרת, הנהגים בילו שם כל היום. ש’ מהמוקד סיפר לי ש”בזמן האחרון יש עליה במספר הנהגים הנוסעים בכבישים הסטריליים”. שאלתי למה זה אסור, אין שום שלט או תמרור המורה על כך. השיחה נותקה.בית איבא 13:55 – 60-70 אנשים מאחורי ה”קרוסלות”. שני חיילים בודקים, ולמרות שקצב מעבר האנשים סביר, המספר נשאר קבוע עד 15:00, אז מתדלדל התור בצורה ניכרת (לאחר שב-14:40 מתוגבר צוות הבודקים לחמישה חיילים, כולל החיילת ש’ ונ’ מהמת”ק, וקצב הבדיקה מואץ).שבעה מעוכבים. זמן קצר אחרי בואנו משוחררים ארבעה, חלקם מוחזרים כלעומת שבאו.איש המלווה את אביו העיוור לשכם לא מורשה לעבור. האב עובר עם מלווה אחר. האיש מתעקש לעבור, ומסורב שוב ושוב. יש לו כרטיס מגנטי, אך זה לא עוזר. לא עוזרים גם טלפונים למת”ק, אך לאחר שלושת רבעי שעה מאפשרים לו לעבור. לפני שאנחנו עוזבות את המחסום העיוור ובנו חוזרים דרך המחסום לביתם.14:10 – מגיעה בחורה שמוצאה מטייבה הנשואה לתושב שכם, ושומרת על תעודת זהות הכחולה. היא גרה בדרך כלל בשכם. נכנסה לשכם לפני כמה ימים לנישואי אחותה (משהו לא ברור? גם לי) דרך המחסום. גם אז עשו לה קשיים, לדבריה, אך התירו לה את המעבר כ”טובה”. כעת, ביציאתה, מעכבים אותה ומזמינים משטרה (אזרחית ישראלית שנכנסה לשטח A). בצד הישראלי מחכה ידיד שבא ללוות אותה לטייבה, והוא לוחץ שנעזור. מכיון שהחיילים פנו למשטרה ביקשנו שיחכה.15:00 – בינתיים מגיע גבר ממעלות-תרשיחא, ערבי ישראלי, עם אשתו (שמוצאה משכם), אחותה וארבעה ילדים קטנים. לנשים ולילדים מאפשרים לעבור, אך לא לגבר. הן מעדיפות לחכות אתו. הוא מספר שאשתו לא ראתה את אביה, הגר בשכם, כמה שנים. הוא נפל והם החליטו לבקרו. הוא נכנס לפני ימים מספר דרך חווארה “בלי הרבה בעיות”, ולא ידע שצריך לעשות סידורים כלשהם כדי להיכנס לשכם ואחר כך לצאת ממנה. כולם חיכו למשטרה, ומשטרה – יוק.כשעתיים לאחר שעוכבה האישה מטייבה וכלום לא זז, התקשרנו למשטרת קדומים, ואיש לא ענה. התקשרנו ישירות לרפי כהן, מפקד התחנה, שאמר שלא ידוע לו על המקרה, אף אחד לא הודיע למשטרה. גם אמר שאולי לא כדאי לערב את המשטרה, כי עוצרים אזרחים שעוברים לשטח A. בסופו של דבר, ב-16:20 שוחררו כולם בלי שהגיעה המשטרה למקום (קיבלנו דיווח טלפוני).בין המעוכבים גם סטודנט מא-נג’אח ונהג רכב רפואי. לשאלתנו מדוע מעכבים אותם, התשובה הרגילה: מדגמי.15:00 – 11 מעוכבים, חמישהמשוחררים.15:30 – אישה זקנה מאוד, נשענת על מקל ועל בחור צעיר (נכדה), מלווה באשת הנכד, מגיעה למחסום, לאחר בדיקות רפואיות (בידיה אישורים, בערבית בלבד). לא מאשרים לנכד לעבור: שהזקנה תעבור עם אשת הנכד. הזקנה לא מוכנה בשום פנים ואופן. מפקד המחסום א’ צועק על הנכד: אם לא תיכנס לסככת המעוכבים – תישאר פה עד מחר בבוקר! הבחור לחוץ בין א’ הצועק לסבתא המתעקשת. הוא מתחנן שירשו לו להביא אותה למונית. לאחר דין ודברים ממושך, מרשים לו. הוא מלווה אותה וחוזר, ומעוכב כחצי שעה בסככת המעוכבים עד שמשוחרר (דליה ב’ לא ענתה לטלפון).16:10- 12 מעוכבים (נוסף על הישראלי, אשתו, אחותה וילדיהם).14 מכוניות – בעיקר משאיות – ממתיות בתור הכניסה לשכם.אנחנו עוזבות.