סיכום

"הכיבוש הישראלי השתגע", כותב גדעון לוי ב"הארץ" היום. "צה"ל והשב"כ המציאו מה שהוא חדש: מלחמה על הקניונים ועל גני הילדים…" חוסר האנושיות והגיחוך שבהיבטים אחרונים אלו של הכיבוש אושרו אתמול ע"י אנשים איתם דיברנו בדיר שארף ובבית איבא. "קניון שכם", על חנויותיו הרבות, כבר נסגר או עומד להיסגר; אוטובוסים של בתי ספר הורדו מהכביש וגני ילדים נסגרו לחלוטין. במשך היום מופקדת הסמכות בידי המשטרה הפלסטינית; בלילה לוקח צה"ל את הפיקוד. הסוגיה עבורנו, במחסוםWATCH, וכן כישראלים, הוא איך להתריע לפני שאר העולם על מה שקורה כאן? יש לנו חובה מוסרית לעשות כן.

15:00 בית איבא

אולי במפתיע, היום המצב שקט מאד כאן. האם חום הקיץ או הנעילה המתגברת של הכיבוש גורמים לכך?: מי יאמר? למרות שהמפקד, סגן משנה, מחייך ואומר שלא ראה אשת מחסוםWATCH מאז 8:00 הבוקר, הוא "איננו יכול לדבר על מה שקורה בשכם"; למעשה, ע"י כך, הוא נותן לנו להבין שאכן מה שהוא קורה שם.

יש מספר סמיטריילרים שעוברים משכם, וכן עוברים, מדי פעם אחד אחד, איזה אמבולנס או מכונית פרטית; אין כלל תור של כלי רכב באף כיוון. גם אין הרבה הולכי-רגל:יש כ-10-12 צעירים בשתי הקרוסלות ואף נפש חיה בתור המהיר. זה משאיר הרבה זמן להתחברות בין המפקד, שניים מחייליו, נציג המת"ק, נ', ובחורה שמכריזה בגאווה שגם אמה וגם אביה היו קצינים. זאת כנראה הסיבה, אנו מניחות, שהיא מורשית לבזבז את זמנה בשיטוט בין עמדה אחת למשנהו, בין איזור הבדיקה המרכזי לבין איזור בדיקת כלי הרכב.

16:10 שבי שומרון

הביטו וראו, השער בכביש מס' 60, שפעם היה הדרך הראשית לג'נין, פתוח לרווחה (הוא אמור להיות סגור באופן קבוע). אין רואים חייל על הקרקע, אולם אנו רואות עיניים שבוחנות אותנו ממגדל התצפית. כאשר אנו מחכות לראות מה יקרה, מגיע חייל מגבוה, ניגש לשער וסוגר אותו; לשאלתנו מדוע היה פתוח, הוא משיב "עכשיו הוא סגור" (זה לא מתוך מחזה של סמואל בקט: זהו כיבוש חי ואמיתי).

בכביש הראשי למטה, בדיוק אחרי הצומת עם כביש מס' 55, בכיוון ענבתא, אנו רואות משאית אחת משרכת דרכה בעדינות מעל לתעלה; היא מטלטלת בדרכה, כפי שעושות המשאיות שלפניה, במעלה התלול והמאובק של הגבעה – באותו כיוון כמו כביש מס' 60, אותו כביש סגור-פתוח (פתוח לאחדים, אך לא לאחרים, כלומר אפרטהייד לפי דרישה).