בית המשפט הצבאי בעופר, יום חמישי 2.2.06 איה ק., תמי ג., חגית ש. (מדווחת) 10:30 – 14:00בביתן מספר 7 מתקיימות היום הארכות מעצר לפני השופט רס”ן שמואל פליישמן. במשך כשעתיים שנכחנו באולם הובלו לאולם ארבע פעמים קבוצות של ארבעה עצירים אזוקים ברגליהם. ביניהם אחדים קשורים בזוגות בשלשלת. כשהסתיים דיון בארבעה, הם הוצאו מהאולם והוכנסו ארבעה אחרים. אך מידי פעם הוכנסו עציר אחד או שניים להחליף אחד או שניים מהארבעה שהדיון בענינם הסתיים או שהתיק שלהם לא נמצא, נידחה, או מסיבה אחרת. דיונים קצרים או ממושכים יותר התקיימו איפה בתיקיהם של כ 14 עצירים במשך כשעתיים. באולם המולה לא קטנה: כ 5-6 עורכי דין נכנסים ויוצאים כשמובאים ומוצאים לקוחותיהם; תובעת בדרגת סרן ועוזרת לתובעת; מתורגמן; שוטרים ושוטרות צבאיים מתחלפים מידי פעם; מספר משתנה של קרובי משפחות של העצירים. השופט זחוח, מסתחבק עם עורכי הדין, אך בתוך מה שלרגעים נראה כמו תחנה-מרכזית הוא מאזין לדברי התובעת והסניגור וקשוב לנעשה באולם, כולל ללעיסת מסטיק בפי אחת המבקרות.העצירים הובאו להארכות המעצר על ידי חיילי יחידת “נחשון” ממקומות שונים: ממתקני הכליאה במגרש הרוסים ובבסיס “עציון” ומעופר (אולי ממקומות נוספים שטרם הוברר לנו). הם אזוקים כאמור, אך לא ראינו אם עיניהם מכוסות בדרך לאולם המשפט(כפי שקורה במגרש הרוסים ובפתח תקוה). ביניהם עצורים מזה חודשים (בחור מבילעין שנתבע על ידוי אבנים לעבר כוחות הבטחון בזמן ההפגנה שנערכה בכפרו, עצור מחודש אוקטובר 2005) ואחרים שנעצרו לפני ימים ספורים וזו להם הארכת המעצר הראשונה.דיון בכל “תיק”, היינו עציר, נפתח – ברוב המקרים – בדברי התביעה שמסכמת את החשדות המפורטות בתיק ואת העדויות הקיימות לביסוס האשמה. דוגמה לחשדות שהועלו ברבים מהתיקים שנידונו : חברות בחמ”ס, או בארגון לא חוקי אחר, שרות עבור הארגון: כתיבת סיסמאות או נשיאת סיסמאות או דגלים בתהלוכה של הארגון (באחד מהתיקים הביאה התובעת מובאה מפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים לאיו”ש שקובעת ש”גם חברות ערטילאית בארגון טרור יצדיק מעצר עד תום ההליכים”), ידוי אבנים על כוחות הבטחון או על מתקני בטחון, זריקת בקבוקי תבערה, החזקה או סחר בכלי נשק או תחמושת. התביעה מבססת את האשמות על עדויות ממקורות שונים שמתווספים במהלך המעצר במספר חקירות של העציר עצמו ושל עצירים אחרים. רוב התביעות מלוות בהודאה של העציר. ההודאה כתובה עברית וחתומה על ידי העציר שבפניו הוקרא תרגומה לערבית. הסניגור, בשם “המשיב”, היינו, העציר, נקרא להגיב. הסניגורים, מהם מטעם “אדמיר” או ארגון אחר הפועל למען אסירים, ומהם מי שמונה על ידי משפחת העציר, משמיעים טיעונים כנגד התביעה ומסכמים בבקשות המופנות לשופט. לדוגמה: מצביעים על סתירות בין דברים שאמר העצור בחקירת המשטרה למה שאמר בחקירת השב”כ, מצביעים על כך שהעדויות שבידי התביעה מתייחסות לעבירות ישנות, אי הלימה בין ההודאה הכתובה עברית והעובדות אותן מסר העציר בחקירתו לפי טענתו( סיפר בחקירתו שהתכוון לזרוק בקבוק תבערה על המוקטעה ובהודאה כתוב שהתכוון לזרוק על גי”פ), המעצר נמשך כבר זמן רב והעציר היה נתון למספר רב של חקירות, ועוד. במקרה אחד (ואולי יותר שלא קלטתי) היתה הסכמה בין התביעה לסניגור לתיקון בכתב האישום בכמה סעיפים.השופט דחה את רוב בקשות הסניגורים לשחרור בערבות , סיכם שיש “עילת מעצר של מסוכנות המצדיקה את המעצר”. בשני מקרים (שקלטתי) הסכים השופט לתיקון בכתב האישום לפי בקשת הסניגור. פסק עונשו של מיידה האבנים מבילעין ( “על פי רמת הענישה שנקבעה בעבירה”) לארבעה חודשי מאסר בפועל, שנתיים על תנאי ותשלום של 1000 ש”ח. פסק מעצר-עד-תום-ההליכים לארבעה או חמישה מהעצירים וקבע מועד למשפט לארבעה מהם (ננסה לעקוב אחריהם). במקרה אחד שאל השופט את העציר אם יש לו מה לומר והעציר שאל “למה אני עד היום נמצא בצינוק?” לא קלטתי אם השופט הגיב על השאלה.בשיחה עם אחד מעורכי הדין שנכחו הבנתי שבנסיבות הקיימות “מעצר עד תום ההליכים” נחשב בעיני הסניגור ל”הצלחה” מסוימת כי זה בדרך כלל מאפשר מעבר העציר למתקן שב”ס בו תנאי המעצר נסבלים יותר מאלה הקיימים במתקני הכליאה. הדיון האחרון שנכחנו בו היה גם המרשים ביותר: עורכת הדין אחלם חדד הצליחה להפריך את הראיות שהתביעה ביססה עליהם כתב אישום שעיקרו החזקת בקבוקי תבערה. זה היה מופת של סניגוריה שלא רק דחתה את קבילות הראיות אלא גם הצביעה על כך שהיה אולי בידוי ראיות . שפשוט נתפר כתב אישום ככל הנראה כדי לחפות על פשלה שלא נדירה במקומותינו (סיור ירה והרג אדם ללא סיבה…). תגובת התובעת היתה שהיא מסתמכת על עדות השוטרים ועל כך ש”על כל העוסקים במלאכה להגיע לחקר האמת”. השופט קבע שבאישום (שמסתמך גם על הודאה מיום 20.1..2006) יש חשד לשיבוש ראיות ושחרר את העציר בערבות עצמית ובכמה תנאים. לסיכום, ננסה לעקוב אחרי משפטים שנקבעו ל 26.2.06 בפני השופט תירוש וב 27.2.06 בפני השופט ליברמן. לא צוינה שעה.בתגובה להערה בדו”ח מקישון (17.1 ): גם אני לא מאמינה שאנחנו מועילות בעצם נוכחותנו באולם המשפט. וברור שאנחנו גם קישוט לנוהלי המדינה המתוקנת. קונפליקט זה מלווה אותנו גם במחסומים. אבל אני משוכנעת שצריך לנסות לגלות ולחשוף את העוולות שנעשות בפלח הזה של מנגנון הכיבוש. הפגיעה האולטימטיבית בזכות לחופש תנועה היא בכליאה של אנשים ונראה לי חשוב גם לחשוף את הפגיעות בזכויות עצירים שנעשות ‘על הדרך’ ללא קשר לעבירה בה נחשד העציר.