כרגיל הגענו עם בוקר לבקעה לנוכחות מגינה ולליווי רועים.

שני צוותים הצטרפו למשמרת הלילה שנשארה לשעה נוספת  על מנת לעזור בחציית עדרי עין א-סכות מהצד המערבי לצד המזרחי דרך הגשר מתחת לכביש 90 . הפעם גלעד המתנחל ממאחז טנא ירוק,  שחשבנו שיעזוב למנוחת שבת ברותם עם כבשיו .נשאר בסביבה וירד לעבר הגשר. הרועים  הפלסטינים שחששו  ששוב יבריח את העדר שלהם או יערבב עדר בעדר ויאשים אותם בגנבת כבשים מעדרו, החליטו לחצות את הכביש עצמו ממערב למזרח. זה השאיר להם לרעות בחלקת המילוני שנותרו אחרי הקטיף אך לא בכל החלקות עם התירס שאליהן היה קשה להן להגיע. שהינו איתם , ב8.00 הגיע א’ עם מכלית מים להשקות את עדרים וב10 חזרו לאזור השהיה שלהם כששניים מאיתנו נשארו לנוכחות מגינה מפני מתנחלים .

זוג מלווים ליווה את ש’ מאחמייר (אל-פארסייה) החל משעה 6.00  עד השעה 9.00 . הכבשים הצביעו ברגלים בגלל החום הכבד וצימאונן .

התפנינו ללוות את פ’ בעין אל-חילווה שירד עם פרותיו למעיין, וחזרנו כולנו לאל-פארסייה.

זוג מלווים נוסף ליווה את החקלאי מ’ בברדלה . החקלאי כשהוא לבדו מאוים ומותקף ע”י המתנחלים מהמאחז הסמוך ולכן נמנע מלצאת באמצע השבוע. כשאנחנו שם הוא מצליח לנסוע ולפתוח את הברזים להשקיית שדותיו . הוא לא מצליח להשיג פועלים לקטיף הפלפלים החריפים כי הם מפחדים ולכן שני המלווים התגייסו ועבדו במשך 4 שעות כמיטב יכולתם בקטיף הפלפל חריף.

משעה 12.30 שהינו כולנו בחום המתיש של 40 מעלות באל-פארסייה ואז יצאו הצוותים שוב בשעה 15.30 ללוות את פ’ למעין, לעין א-סכות ולאחמייר (אל-פארסייה).

בשעה 17.30 הגיעו שני מתנחלים, בני תשחורת, ברגל מהתנחלות שדמות מחולה (מול עין א-סכות) לעין א-סכות. הם ירדו בחולצות לבנות לעונג שבת, והחליטו לבוא ולהתיישב דווקא  בצלייה אותה הקימו הרועים, על אף שבתוכה ישב צוות ששמר מפני גניבת גדיים שנשארו בסמוך. שאר העדרים היו עם הרועים בסביבה. הם הביטו אלה באלה עד שהמתנחלים  לבסוף התייאשו אולי בגלל שהיו רק שניים  והחליטו לעזוב. הם צעדו להם בשלווה בשביל כדי להראות מי כאן השליט וואלי תכננו לתקוף או להבריח את העדרים . 4 מלווים סובבו אותם ולא נתנו להם לבצע דבר .  הם התיישבו בסמיכות לעדר של ב’  ולא רצו לזוז. אחת מאיתנו  שאלה אותם מדוע הם מטרידים והם סיפרו סיפור מיתולוגי שכנראה עובר בקרב מתנחלי שדמות מחולה. הסיפור הוא שלפני כ20 שנה התחולל ריב ומכות בין א’ לאחד המתנחלים – כשהיו נערים בני 14  ומאז הם בטוחים שהערבים רק מעוניינים לסלקם מההתנחלות שלהם. הם כמובן הבהירו גם שהפלסטינים לא צריכים להיות שם כי הארץ ניתנה ליהודים בלבד. לבסוף התעיפו כי ראו שלא ישיגו מאום באותו יום,  והמשיכו ללכת כשמלווה אחת הולכת בעקבותיהם ודואגת שיחזרו לשדמות מחולה. סיימנו את המשמרת והתחלקנו לשינה במשמרות בעין אל-חילווה, באל-פארסייה ובעין א-סכות . הלילה עבר בשקט למעט בעין אל-חילווה, שם כנראה ריתכו המתנחלים סוכות במעיין לנוחיות המתרחצים היהודים. העבודה נעשתה בלילה בגלל החום הגדול ולא היה סיכוי לעוצרם כי שלטונות הכיבוש   כבר מכירים בניכוס “הלא חוקי” של המתנחלים על נביעת המעין הדל ואחזקתו לטובת רחצת המתנחלים. הפלסטינים לא מעיזים לרדת לשם ללא ליווי שלא לדבר על לרחוץ את גופם מחום היום כבעבר לפני שהמעיין נוכס.

עם בוקר  ב5.15 שוב נסענו כל הצוותים לעזור לעדרי עין א-סכות לחצות את הגשר מתחת לכביש כדי להגיע לשדותיהם המצויים בצד מערב. אלא שהרועה הבחין במתנחל המתקרב והחליט שוב לחצות על הכביש . בשעה 6.15 החליפו אותן צוותי יום ראשון ואנחנו חזרנו הביתה לתל אביב.

יום לכאורה קל שנגמר בשלום – אך לעולם אין לדעת ורק האי ודאות עלולה לגמור את כל כוחותיהם וחוסנם של הרועים לעמוד בפני המתנחלים.