15:00 טורה/שקד

יחד אתנו מגיע עדר עיזים שחורות ובראשן הרועה על גב חמור. הם עוברים דרך הכביש ללא בעיות. במחסום שקט. כמעט אין תנועה. 2-3 אנשים עוברים למרחב התפר. לפתע ראינו שני אנשים מעוכבים במחסום והחיילים מתחקרים אותם. החלטנו להישאר ולראות מה יקרה. קראנו לחיילים שיבואו ויסבירו לנו מה הבעיה *

15:45 עזבנו.

15:55 ברטעה/ריחן

שתי מכוניות נבדקות במתקן הבדיקה מעבר לכביש. פועלים מתחילים להגיע מעבודתם. על הגבעה שליד מתקן הבידוק יש תעלה חדשה מבטון ומאחוריה גדר תייל חדשה מבריקה בשמש. ירדנו בשרוול. ליד הקרוסלה פגשנו במשפחה עם תינוק שיצאה אחרי בדיקה. האבא סיפר לנו שהכניסו את שלושתם לחדר קטן ובדקו. הכל ערך כרבע שעה. איש שעבר לכיוון הגדה אמר לנו "כאן בסדר –  תלכו למחסום טייבה", אחר כך שמענו על ארבעה פצועים שהועברו הבוקר מהמחסום (טייבה/אירתח) לבית-החולים. איש עם חגורה ביד יצא לכיוון מרחב התפר. הוא אמר שהבדיקה ערכה עשר דקות. משני הכיוונים עוברות משפחות עם נשים וילדים. על הכביש מחכות 9 משאיות עמוסות.

16:30 עזבנו.

* מדובר בשני נערים: האחד גר באום-ריחן (מרחב התפר) וחברו באחד מכפרי צפון הגדה. הנער מאום-ריחן הזמין את חברו אליו הביתה. לו עצמו יש אישור לעבור במחסום טורה וכנראה גם במחסום ברטעה ואילו לחברו יש אישור מעבר במחסום ברטעה בלבד. היום, הנער מהגדה סורב, ללא כל הסבר, ולא התאפשר לו לעבור. חברו הציע שינסה לעבור איתו במחסום טורה, אבל החיילים, כמובן, ראו שהוא מורשה לעבור רק בברטעה. שמנו לב שהארוע מתמשך ובאמת התברר אח"כ, לשאלתנו, שהחיילים ניסו לעזור לנער, נתנו לו את מס' הטל' של המת"ק, אך שם, אפשר לומר "כרגיל", לא הרימו את הטלפון. החייל הסביר לנו שהוא לא יכול היה לעשות יותר מכך. אפילו לא לברר במחסום ברטעה מדוע נמנע מהנער לעבור שם. "אין קשר: אנחנו מחסום צבאי והם אזרחי". ניסינו לטעון משהו כמו "אבל כל המחסומים מנוהלים ע"י ישראל" אז לימדו אותנו ש"זה לא עובד ככה". עכ"פ, החייל שאיתו דיברנו אמר שהוא דווקא כן משתדל לשים את עצמו במקומם וזה לא מובן מאליו כי לא כל החיילים עושים את זה – אבל הוא לא יכול לחרוג מהנהלים. הוא אמר שהנערים אמרו שאולי אביו של אחד מהם יוכל לעזור כי הוא כנראה כבר מנוסה בהילכות המת"ק. (רותי)