דרום הר חברון, יום חמישי 16.6.05, בוקר. צופות יעל צ’ חגית ב'(מדווחת )יצאנו מצומת שוקת ב0645 חזרנו ב1000בפגישה עם א’ הנהג שלנו הוא מעוצבן קצת על כך שהחיילים לא התערבו במה שקרה כשהמתנחלים תקפו אותו את מירה ומיכל בחברון .. ומי שמכיר את א’ יודע שאם הוא כבר מתעצבן… .ומה אני יכולה להגיד לו שבישראל הדמוקרטית כולם שווים בפני החוק? משונה לכתוב את הדו”ח , כי כאילו כל פעם אותו דבר אבל כל פעם מחדש הייאוש מכה בבטן מחדש .. – .בפניה לסנסנה – פועלים כנראה עם אישורים מחכים למעבידים שיבואו לאסוף אותם במחסום עצמו שיירות של כלים כבדים מחכות להיכנס – בניית הגדר בעיצומה – וקצת אחרי המחסום חניון של הכלים הכבדים. לאורך כל הכבישים – 317, 60 ו356 יש הוכחות לכך שהבולדוזרים לא נחים “לא ינום ולא יישן .בולדזור ישראל” – הערמות גבוהות הסלעים יפים – והחסימה מוחלטת . במחסום בפנייה ליתיר – החיילים מנפנפים לנו לשלום ואנו רואות שהיציאה המזרחית מסמוע פתוחה – “המיליונרים החדשים ” בעלי החמורים מבין הפלסטינים חוצים את הכביש לעבודה בשדות. עכשיו היא עונת הדיש ויש זריעה חדשה של מלפפונים וירקות אחרים. .בין המחסום ליתיר למחסום קונגו בפניה לערד . ג’יפ צבאי ולידו דרוסה נבלת איזה בעל חיים. אנחנו עוצרות את הרכב – בתוכו יושב סמ”גד גדוד לביא – שני חיילים בשדה למעלה מדברים עם הרועה תחת כוונות הרובים. – אומרות שלום וחולפות הלאה. .חירבאת טוואני – שותות תה בבית של ג’ הוא איננו ומקבלים את פנינו אחיו הצעירים. היום נודע לנו לראשונה שכל תושבי הכפר הזה וגם ס’ ראש המועצה הם מנועי שב”כ ונטולי כרטיס מגנטי – אמרנו שנפנה אותם לאגודה לזכויות האזרח – אולי במקרה שלהם אפשר יהיה לעשות טיפול קבוצתי חוץ מזה הוא מספר שבזמן האחרון האמר עם חיילים עומד בכל מיני שעות בירידה מין הכפר ומעכב אנשים ..ממשיכות בדרך ושוב הערמות הגבוהות שחוסמות את הירידה לשדות ויעל אומרת לי נורא שהם לא יכולים להיכנס לשדות עם טרקטורים , היא לא מספיקה לגמור את המשפט וטרקטור חולף על פנינו נהוג על ידי מתנחל עם כיפה ענקית – הוא יכול להיכנס לכל חלקת שדה שהוא רוצה – נחלה שהיא לא שלו. . – הרחבת התנחלות כרמל בעיצומה. הילדים הפלסטינים בחופשה מבית הספר וכמעט אין תנועה על הכביש חוץ מאשר תנועת כלי רכב צבאיים השער בצומת זיף פתוח , המשכנו לשיוך שעיר ליד בית הספר לבנות. שם קפץ לנו ה”פיוז” . גיפ צבאי מספר 610812 עומד בצד של חברון ובשטח שני חיילים עם רובים שלופים בג’יפ עצמו שני חיילים אחד מדבר בקשר והשני שנראה חייל ותיק עם מראה מאוד לא צבאי – הם טוענים שהם מיחידת סחלבלאורך האבנים כורעים בישיבה עשרה פלסטינים מעוכבים והחייל אינו מרשה להם לעמוד וצועק עליהם שבו שבו – בגסות ובאופן נוראי – הם גם צועקים עלינו שזה שטח צבאי סגור ושלא נצלם ואנחנו ארגון לא מוכר והם לא ידברו איתנו – כל זאת עוד לפני שהספקנו להגיד בוקר טוב.– כמעט ואין מוניות והחיילים עוצרים כל אחד שעובר עוד מרחוק – הגברים צריכים להרים את החולצה – לעשות סיבוב , להוריד את החגורה ורק אז הם מורשים להתקרב אל החייל. ולתת לו את תעודת הזהות.אני כבר המון זמן במחסומים אבל התנהגות כמו של החיילים האלה עוד לא ראיתי חצופים נורא ומעליבים. אפילו יעל השלווה בדרך כלל התפרצה אל אחד “מהם איך אתה מעז לדבר כך אל איש שיכול היה להיות אבא שלך ” . לאחר שהתברר לחיילים שהם לא יכולים לסלק אותנו והם לא יכולים להפחיד אותנו ואנחנו נשארות עד שהמעוכבים ישתחררו . אני צלצלתי למוקד חירום של הצבא ולמבצעים של חטיבת יהודה והמשכתי לצלם וכאילו לדבר בטלפון . – המעוכבים סיפרו לנו שם שהם נמצאים שם כשעה. החיילים הסכימו להעביר אותם לעמוד בצל לא לפני שהטיחו בי משפט – עכשיו תוכלי לומר שהצלחת לשנות משהו….שוב ושוב אני לא מבינה את ההיגיון הביטחוני ובטוחה שזה לא פעם אחת נתון לשרירות ליבם של אותם החיילים ,אופן ההתנהגות – אם לא עצם הבדיקה של תעודות הזהות. לאחר איזה זמן חשבנו שאולי עצם ההישארות שלנו מרגיזה את החיילים ולכן הם לא משחררים את המעוכבים – המשכנו . לא לפני שנתנו את מספר הטלפון שלנו לאחד מהם. בדרכנו חזרה הם כבר שוחררו – אני חושבת שהיו משאירים אותם שם יותר לולא הטלפונים שלנו (ואולי זאת סתם מחשבה שנותנת מוטיבציה להמשיך לעשות משמרות ) – אני קיבלתי טלפון ממוקד החירום של הצבא – ויעל קיבלה טלפון מהפלסטיני . בכל מקרה רביעיית החיילים הזאת בהחלט “שרוטה” קשות . חלחול מזרח – התנועה זורמת – הפילבוקס מאויש – מחסום הומנטרי – החיילים עסוקים באימוני מטווח– המקום שומם צומת הכבשים – השער הצהוב סגור – מעט עוברים ושווים דורה – אל פאוור – מיכליות מים גדולות עומדות ליד מתקן המים – התנועה זורמת הפילבוקס מאויש כל חסימות הכבישים גבוהות – אבל זאת כבר אמרתי.והמראה שלא ייתן לי לישון הלילה זה “ריקוד ” החולצה למעלה והמבט הזחוח של החייל. – אפילו בלי נקיפות מצפון ובלי מחשבה שמי שישנו מולו גם הוא בן אדם.