בדרך למצדות יהודה ראינו רכב אזרחי ובו חיילים המפטרל לאורך הדרך והחסימות החדשות שנעשו לאחרונה. גם טרקטורון של מתנחלים ועליו חיילים מסתובב במרחב בעיקר כדי להבריח רועים שמנסים, כפי שעשו תמיד, לרעות בשטחיהם. ראינו איך בורח רועה כשרק רואה ושומע את הטרקטורון .

מרחוק “חרגולים” מפלסים דרכים חדשות למתנחלים  בינתיים לא ברור בדיוק אבל נמשיך לעקוב.

המשמרת היום הוקדשה למשפחת אבו קביטה המורחבת  אחרי טלפון שקיבלתי ממחמוד המתאר שגרת חיים קשה ובלתי אפשרית שהם חווים עכשיו בגלל המלחמה, ומצורף סרטון המתאר את המצב.

כולם גרים בתווך של חצי הקשת שיוצר הישוב מושב בית יתיר.

מכיוון שזו נחלתם הם נמצאים בעברו הישראלי של הקו הירוק ומעמדם, תושבי קבע. אבל בהיותם פלסטינים נזקקים לכל השרותים שניתנים ע”י הרשות. וכך, הילדים הולכים לבית הספר באימנזיל, כלומר עוברים דרך מחסום מצדות יהודה כל יום. הם נוסעים לקניות ושירותים אחרים  לסמוע או יטא ושוב חייבים לעבור דרך אותו מחסום.

הלכנו עם מחמוד לראות את הגדר ששמו לו לאחרונה על הפתח ששימש לו למעבר עם הצאן לרעות בשטחיו. הוא מספר שכשבוע לאחר ה-7.10 הגיעו מתנחלים לובשי מדים בלילה ושמו תלתלית בפתח הגדר. זה היה מקום פתוח משנת 1987 באישור ובהסכמה מתועדת עם עו”ד ועם מזכיר הישוב אז, עמוס שמו. וכך מאז עבר עם עדרו ורעה בשטחיו עד ה7.10.

לדבריו מי שעשו זאת היו בצלאל טליה מחוות טליה שעכשיו קיבל כוח וסמכות מהשלטונות ורועה בזיז שמו מהמושב. הם באו בטנדר אפור בלילה ושמו את התלתלית. הוא פחד כמובן לצאת לדבר איתם או לצלם. גם האישור שיש לו ומחודש כל 4 שנים המקנה לו ולמשפחתו לעבור חופשי במחסום מצדות יהודה, בוטל.

עכשיו מותר להם לעבור לכל צרכיהם: קניות, סידורים, אישורים, טיפולים רפואים, רק פעם בשבוע ל-4-5 שעות. ואם מאחרים אפילו בחמש דקות  לא מורשים  לשוב. חמור מכך, גם בתיאום עם המנהל והבטחות שהכל באישור, הצבא מערים קשיים .הבן של מחמוד מספר שיום אחד דיבר עם נציג המת”ק אחרי שבמחסום יטא הצבא מנע ממנו לחזור. מהמת”ק הבטיחו שהכל סודר ומתואם ובכל זאת היה עימות בין הצבא ובין נציג המנהל האזרחי, עד שלבסוף קיבלו רשות כשהם רואים במו עיניהם את הויכוח וחילוקי הדעות בין הרשויות בענינם.

הגיע בן דוד של מחמוד הגר בשכנות. הוא שוחרר מהכלא לפני שבועיים. הוא ושני אחיו נעצרו בגלל תלונת  שווא  של ראם הרבש”צ של בית יתיר שטען שהם היכו אותו. הכלא שהיו בו הוא כלא עופר. למרות שהיו עדים ראויים שיכלו להעיד שזאת תואנת  שוא, השופט הצבאי סרב לשמוע ושלח למעצר. שם הוכה קשות עד שנשברה ידו .עכשיו הוא מגובס אחרי ניתוח שעשה לאחר שיחרורו. הוא מתאר זוועות מהכלא: התעללות קשה בעצירים, נחלי דם במסדרונות .הוא שוחרר רק אחרי ששילם 60,000 ש”ח לעו”ד .לא ברור איך רק סכום עתק כזה מאפשר עשיית צדק. כשהוא יושב ומספר אומר: אנחנו עכשיו בחצר, באויר, בשמש ואני חושב על האנשים בכלא שנעצרו, גם סתם מה עובר עליהם.

הוא מראה לי תמונות מביה”ח על פציעתו הקשה ביד מאלימות הסוהרים ואת תמונת הפלטינות ששמו לו ביד אחרי שהשבר הוזנח וטופל באיחור של שבועות.

אני לא מצליחה להימנע מהשוואות…

מ’ ממשיך ומספר על אירוע קשה שהיה בו עימות ממש בין צה”ל לבין אנשי המנהל. 14 יום אחרי ה-7.10, בפעם הראשונה כשפתחו להם את השערים, אחרי תיאום מפורש עם הזימה, קצין המנהל. הותר להם לצאת לכמה שעות ולערוך קניות. הוא ליווה אותם למחסום כדי לוודא שהם יוצאים, כמסוכם, לעינייניהם .אבל כשהתקרבו ליטא, הגיעו חיילים או מי שהזדהו כחיילים. הם זיהו שאלה מתנחלים בעצם. איימו עליהם בנשק, חסמו להם את הכביש וצעקו: “אנחנו נהרוג אתכם”. לא נתנו להיכנס ליטא.

הם צילצלו שוב למת”ק. הקצין הזימה הגיע והתפתח הינו לבין ה”חיילים” ויכוח. 

הוא אמר: “אישרתי וליוויתי והם יכולים לנסוע לקנות מזון וכו'”

והמתנחלים דרשו וצעקו שישכבו על האדמה וייעשה עליהם  ובמכוניותיהם חיפוש.

צעקו על הזימה: “אתה לצידם או לצידנו“?

אומר לי מ’: “אנחנו פחדנו וכבר רצינו לוותר ולחזור הביתה.“

לבסוף הזימה שכנע את ה”חיילים” מתנחלים והם פתחו את החסימה, זזו הצידה ונתנו ל-6 מכוניות המשפחה להיכנס ולקנות כל מה שצריכים,  לאדם ולבעלי החיים.

הזימה חיכה להם במחסום.

בתום 4 השעות שהוקצבו הם חזרו והוא שוב ליווה אותם כדי לאבטח את שובם הביתה בשלום.

אבל לאחרונה הזימה עזב ואז הם מרגישים שהסכמי הקבע שהיו איתו בטלים, למרות חתימתו כנציג המנהל. כאילו שזאת הסכמה אישית ולא עקרונית חוקית ועכשיו כל פעם שצריכים משהו צריכים אישור מחדש עוד לא ברור להם עם מי.

הם מתארים מצב בלתי הגיוני של הצורך לקבל אישור על כל דבר כשהם צריכים פתרון לבעיה מיידית ועליהם לחכות ימים לתשובה.

התקשרתי לסא”ל אכרם, הממונה על כל נפת חברון, ולא ענה לי, למרות שהיו לי כבר שיחות שהסתיימו בהצלחה לגבי משפחות אחרות

אמשיך לנסות לדבר איתו.

אדוני הארץ המתנחלים מאיימים על החוק והסדר ובהצלחה מסתבר.  גם אם חלקית בינתיים.

מדינת ישראל עדיין לא מבינה איזה נזק תדמיתי ואמיתי נגרם כשוויכוחים וחילוקי דעות כאלה נחשפים אל מול הפלסטינים. אולי גם לא מבינה שבמו מחדליה  מקרבת אותנו לפתיחת חזית שלישית. 

כשהיאוש וקשיי הקיום הולכים וגדלים, לאיזה זרועות היא מפילה אוכלוסיה שבסה”כ מנסה לשרוד ולהתקיים, למרות השליטים הגרועים בשתי הממשלות. ואולי מישהו מכוון לכך בעצם.