הפעם הדו"ח קצר. לא ראינו ולא שמענו על ארועים חריגים, וטוב שכך. הסבל השגרתי מעיק מספיק.

 חלק מזמננו הוקדש לאירגון "יום ים" למשפחות מהבקעה, שסוףסוף  זוכות להשתתף, לאחר שבקיץ הקודם התבטל בגלל המלחמה.

לאורך הדרך ראינו הרבה יחידות צבאיות עם כל מיני סוגי רכב באימונים. לא סיפרו לנו על מקרים שבהם פונו תושבים מבתיהם בגלל האימונים, כפי שנעשה בעבר.

ובכל זאת חידוש : סלאם פיאד, שאינו ממלא שום תפקיד רשמי ברשות הפלסטינית,למיטב ידיעתי, תורם  לאנשים בבקעה תרומות שונות, הולכות ומתרבות. כך קיבלו ממנו תושבים בח'לת מכחול סככות לצאן (לאחר שהצבא הרס את  הסככות שלהם), ועכשיו גם בתי שימוש- חידוש מרענן ,מכיוון שהבידואים עד כה  עשו שימוש רק ב"חיק הטבע".

צומת תפוח/מחסום זעתרה – 9.45 – אין בדיקות. כרגיל, יש חיילי מג"ב המאבטחים את הטרמפיאדה לכיוון ירושליים.

מחסום מעלה אפרים- 10.00 – אין חיילים. גם כשחזרנו.

מחסום חמרה- 10.20

כפי שראינו בשבועות האחרונים – נתיב אחד עדיין חסום ונשאר רק נתיב אחד לתנועה משני הכיוונים, מה  שמעכב מאוד את המעבר במחסום. כיוון שהגענו (גם בחזרה) בשעות "מתות" לא נוצרו תורים ארוכים. מי יודע מה קורה בשעות של היציאה והחזרה מהעבודה, כשהתנועה צפופה ?

כפי שנאמר לנו בעבר, השינוי הזה (חסימת הנתיב) נגרם בגלל מקרה שבו מכונית חצתה את המחסום במהירות בלי להתעכב לבדיקה. לא ניכנס כאן לשאלה בשביל מה בכלל צריך את המחסום הזה, במרחק יותר משעה נסיעה מהקו הירוק, כשרוב המחסומים הגדולים בלב הגדה בוטלו  (מחסומי שכם, קלקיליה וטול כרם) ?  אבל גם אם נניח שכן – במחסום תיאסיר פתרו את "הבעיה"  ע"י שיצרו מסלול סלאלום (או זיגזג)  כך שכל מכונית חייבת להאט כדי לעבור את המסלול בתוך המחסום.

מחסום תיאסיר- 12.30 – כאמור – כאן נשארו שני מסלולים. בשעה זו אין כמעט תנועה.

ביקרנו במשפחתה של ביסן  המאושפזת בבית החולים ביריחו (שאותה ביקרנו , נעמי ואני, לפני שבוע).כיוון שאמה של ביסן נשארת איתה כל ימות השבוע , מוטל על האישה השנייה של האב לטפל לבדה בכל  הילדים הנותרים (שלושה עשר במספר), וכמובן, באב עצמו.