חווארה יום שני 11.4.05 בוקר משקיפות: אנלין ק’, אורלי פ’, טל ה’ (מדווחת)אורחת: חיה א. תמצית משמרת: היו הקלות? אין. שעות לא דחוסות מבחינה מספרית (אנשים),משמרת עמוסה עד זרא בהפגנות אדנות, משחקי כוח אינפנטיליים תרנגוליים, חיילת יפה עם קול צווחני ותוקפנות שלא הייתה מביישת את הקשוחים שבחיילימג”ב מתהומות ירושלים, וצוות צלמים מדובר צה”ל בסבבי-בבי.ועכשיו הפשט:9:05 צומת תפוח/זעאתרה כרגיל בימים עדינים, 31 כלי רכב בהמתנה לבדיקהבכיוון משכם החוצה. בדרכנו חזרה הצומת ריקה.בכביש הראשי החוצה את חווארה, חוליות חיילים בנשק שלוף עוברים חנות חנות,והכול נסגר. שקט. טלפון בירור של אורלי למפקדת החטיבה מניב את הידיעה הבאה:”על חווארה הוטל עונש סגירת חנויות בעוון יידוי אבנים וירי על אזרח אתמול.הוחלט לשים קץ לתופעה, אבל העונש בתוקף רק להיום, זה מספיק.”עוברים ושבים במחסום, לעומת זאת, מספרים שהסגירה היא בגלל תנועה של מתנחליםמהגדה לעזה, ושלא היה שום דבר בחווארה.במחסום: אין משאית שיקוף, אין מעוכבים בהגיענו. גילאי 14 עד 20 מנועים מלעבור.תנועה דלילה. 3 עמדות מאוישות בשלל חיילים ושתי מ”ציות שעוד ידובר באחת מהן,אבל רק קרוסלה אחת מופעלת וזה יוצר בלבולים והתמרמרות בקרב הפלסטינים הממתיניםמאחורי הקרוסלות המרוחקות, וכמובן מניב את קונצרט הצווחות והנביחות בחאקי כתגובה.בתגובה לנדנוד שלנו, מפקד המחסום מודיע ש-3 עמדות מאוישות אבל רק קרוסלה אחת…צוות של 3 צלמים מדובר צהל נוכח במחסום, תופס שוטים.צלם סטילס עומד באמצע שביל המעבר לנכנסים לשכם, ותוקע את המצלמה לפרצופיאנשים, קשישים, נשים ושאר מזדמנים, באופן מובן מאליו ואדנותי המעורר את מחאתנו,עד שהוא יורד מהעניין.נהג מונית נשלח בתוקפנות לסככת המעוכבים בעוון – לא ברור בדיוק מה – החיילים היו עסוקיםכל כך בהפגנות כוח קולניות שלא ממש הצלחנו להבין את הפשע. ברור שזו לא פעם ראשונה.תעודותיו נשארו במונית והוא מעוכב ומדי פעם מסתבך עם “התחצפויות” ושפת הגוף המתאימהמצד החייל התוקפני התורן. הטורניר מגיע לשיאו בפרק שתיית כוס מיץ (על ידי המעוכב) שמצליחה כמעט להוציא מדעתו את אחד החיילים שמתכתש עם אנלין על קש זרוק על הקרקע.. ההיה זה החמסין או הזיתי? גם ישיבת המעוכב על מעקה הבטון עוררה שאגות מצד 3 חיילים שהואמתחצף ושיכריחו אותו לבלות שם את הלילה אחרי שעוד יושיבו אותו בצינוק. נסיונות התערבות שלנו מתקבלות באיבה גוברת ולגלוג מובנה. מורן המ”צית זוכה כאן לציון מיוחד – עוד לא ראינו לה מתחרות בגסות רוח, צווחנות, זלזול בוטהוהקסמת רוב עמיתיה למשמרת (“אין עליה, אין עליה…”).אבל בהירארכיה כמו בהירארכיה: עם הגיע קבוצת קצינים למחסום, פתאום נאלמת דום ובכלל פתאוםכולם שקטים ומאופקים. לקינוח – נער גבעות שהחלב עוד לא יבש סביב פיאותיו המתבדרות ברוח השומרון נעמד מולנו ומתחיל לדקלם את המנטרות המוכרות (“אני שופך את הדם שלי על הארץ הזו ואתן הורסות אותה”) בהגייה מרשימה, מבט מזוגג-משהו וללא הפסקה כחצי שעה.חמסין? הזיה? נציג המת”ק ד’ ראוי לשבחים על התנהגות שקטה ומנומסת ונכונות לעזור.