חווארה, שבת 18.3.06, אחה”צ משקיפות: ויוי צ., רותי א., נוגה ק., חוה ה. (מדווחת)אורחת: נוגה א.בדרך למחסום, בפאתי הכפר ביתא, סרנו לבקר את בית המשפחה שנזכרה כבר בדו”חות של משמרות חווארה, שזו להם הפעם הרביעית שהצבא מתרגל עליהם את הנוהל המתועב הקרוי “אלמנת קש”, כנראה משום שזהו בית בעל שתי קומות וניצב קרוב מאד לכביש הראשי. הצבא גם קישט אותו באסתטיקה הצבאית המוכרת המודיעה לכל המתקרב כי המבנה הזה נשלט על ידי בעלי תודעה בטחונית מפותחת אשר העטו על גגו רשתות הסוואה הנגררות ברוח, והם גם בעלי תודעה לאומית ואשר על כן תלויים ונשמטים מכל חלון גם דגלי ישראל קטנים כגדולים שלא תהיה שום טעות לגבי זהותם של המוסווים.לא היה לנו כל כך מה לעשות שם. שתינו קפה עם בני הבית ואחר כך בקש אחד הבנים שנעלה אתו לקומה העליונה ולגג לראות האם יש שם חיילים ושמא רק הדגלים ורשתות ההסוואה משמשים כדחליל להפחדת הילידים. מסתבר שכן. רק דחליל ואין חיילים. אולי הלכו? אולי הלכו בכלל??? במחסום חווארה מהומה ודוחק וגם הפתעות למי שלא היה שם חודש ימים. המחסום משתנה כל הזמן. האם הפחד הוא המצמיח במרכז המחסום את כלוב הפרספקס הריק? ואת הקרוסלות הכתומות החדשות שנוספו על הישנות? אלה נראות משוכללות כל כך ותנועתן חלקה ושקטה. בין הקרוסלות הישנות והחורקות הן נראות כמו אורחות מציביליזציה מתקדמת שמצאו את עצמן בכל כורחן תקועות עם האספסוף. טוב, בינתיים הן עוד לא עובדות ומפקד המחסום מושך בכתפיו למשמע השאלה לשם מה הן שם. הוא לא יודע. עדיין לא אמרו לו. גם על כלוב הפרספקס הריק ושולחן אליפטי גדול הניצב לפניו אינו יודע. זה עוד לא עובד. נוסף על כל אלה ניצבות בין מסלולי הבטון גם דלתות מתכת חדשות ונמוכות שמובילות מקרוסלה אחת אל השולחן שעוד לא עובד וממנו אל קרוסלה נוספת. האם הפחד הוא המייעל כל כך את המחסום וממציא דרכים חדשות, מסלולים, פרספקס, מחשבים, רשימות מקוצרות, מכלאה, צינוק קטן, פילבוקסים, קרוסלות, עמדות בדיקה, להקות זאבים ורובים שלופים? כל אלה בעשרים מטר של המחסום כמובן חוץ מן הפלסטינים – אלה שלכבודם ובגללם וכדי לא להתקרב יותר מדי ולמנוע חיכוך וגישה ואפשרות הומצאו כל הנ”ל. מאחורי המחסום הולכת ונסללת דרך חדשה וצרה. חשוב לציין את העובדה הזאת משום שהיא עוד שלב במאמץ לאלף את העוברים ושבים. שילכו אחד אחד, שכך ייקל על החיילים לפקח על המעבר. אפשר לתאר מה יקרה כאן כשתופעל הדרך הממושמעת והצרה הזאת.בינתיים הצפיפות בין מסלולי הבטון נוראה, צעקות ודחיפות והתור איננו כלה כי אי שם יושב לו איש שב”כ ומנפק התרעות חמות למערכת ודוקא היום “יש המון התרעות חמות”. תור המכוניות ארוך מאד וסופו איננו נראה. הנשים עוברות יחסית מהר אבל מה הועילו חכמים בתקנתם אם הן מחכות אחר כך, לפעמים עם תינוק בזרועותיהן במשך למעלה משעה לבעל, לבן, לאח או לקרוב המשפחה שאתו יצאו לדרך. הוא דוקא עומד בתור הרגיל ואולי יעמוד שם עוד שעה ומעלה ובינתיים החיילים מציקים להן בתואנות שהן מפריעות למעבר ואל תשבו שם ואל תשבו כאן.. בכיסיו של בחור צעיר נמצאה סכין. נוגה, שראתה אותה, אומרת שזו היתה סכין קטנה נתונה בנדן עם פיתוחים, כזאת שתולים על הקיר לקישוט. הבחור קנה אותה בשכם. כשבאנו הוא כבר היה אזוק במכלאה ואחרי כשעתיים באה מכונית משטרה לקחת אותו למשטרת אריאל. אם הבנתי נכון, נתנו לו להודיע למשפחתו ורק כאשר הגיעו אביו, אמו ואחיו ודברו אתו, לקחו אותו אל מכונית המשטרה. ההורים היו המומים ונדהמים וחסרי אונים ושטחו לפנינו (לפנינו!!)את ההוכחות לחפותו של הבחור. לקחנו את כל הפרטים שלו, נתנו להם את מספר הטלפון של ארגון א-דמיר המטפל בעצירים פלסטינים, הודענו לעדי ד. וננסה לעקוב אחרי הארוע.יש מעוכבים. כמעט כולם מעוכבים כעונש על משהו אבל בשיחה עם מפקד המחסום, בחור קואופרטיבי בדרך כלל, הוא מסביר לנו כי מעשיהם מחשידים אותם. הזכרנו לו כי אסור לעכב כעונש ואכן כעבור דקות מעטות שוחררו כולם. בטח לא בגללנו אבל הרשינו לעצמנו קצת שמחת עניים.בדרך חזרה כל החנויות בכפר חווארה סגורות. שוב עוצר.