חווארה, יום ה’ 4.10.07, אחה”צ
19:30 – 01:40
בשעה 19:30 הגיע א' – בן למשפחת סוחרים מכובדת וידועה בשכם – למחסום חווארה עם אשתו בהריון ובתו התינוקת והציג את אישור הכניסה שיש בידו בפני החייל. הוא לא הורשה לעבור עם מכוניתו משום שאיחר, לדברי החייל, בחצי שעה. הוא הסביר לחיילים שבמחסום זעתרה עיכבו אותו זמן רב ולכן לא הצליח להגיע בשעה 19.00 . גם אישור הכניסה לישראל שהציג לא שיכנע את המפקד, "כאן זה לא תופס" פסק בנחרצות. יחד איתו הגיעו עוד 4 מכוניות וגם מנוסעיהן נמנעה הכניסה לשכם מאותו הנימוק. ההסברים לא הועילו ואף אחד מהם לא עבר.
למעלה מחמש שנים אנו משקיפות במחסום חווארה וזו לראשונה התוודענו לעובדה שגם יחידי הסגולה והמיעוט שבמיעוט הזוכים לאישורי כניסה עם הרכב לשכם, חייבים להגיע למחסום עד השעה שבע (או שמא זה סעיף חדש במסגרת ההקלות המובטחות לאבו מאזן בסוכתו של אולמרט).
שני נהגי המשאיות התווכחו עם החיילים, שהגיבו במכות בקת הרובים וגירשו אותם למגרש החנייה הסמוך. כשהתקשרו למת"ק לבקש עזרה, אמר להם מפקד המחסום, "גם אם תתקשר למת"ק לא יעזור לכם כלום, אתם לא תעברו". לשמע הנימוק כי אשה בהריון ותינוקת יושבות ברכב אמר, "מה אכפת לי, שימותו מצידי…"
עשרות טלפונים עשינו שלושתנו למוקדי הצבא כדי להסביר, לטעון ולשנות את רוע הגזירה. שרי וגלעד במוקד ההומניטרי הבטיחו לבדוק ולטפל וחרף מאמציהם נענו בעיקר בשקרים. החיילים במחסום חזרו וטענו שאין איש ממתין במחסום.
החייל התורן במת"ק הסביר שאין ביכלתו לשלוח קצין מת"ק כי אלה מסיימים את משמרתם במחסום בשעה 5-6, והם יכולים רק להמליץ לחטיבה ולא יותר, והנה עוד מעט יעבירו את כולם, ובעצם אין אף אחד שממתין במחסום ואין את מי להעביר, ושהוא מכיר את א' והוא תמיד "עושה בלגן" (כלומר מאחר בחצי שעה בגלל מחסום אחר). חשבנו שא' עצמו יוכל לשכנע את המת"ק, אך זה גער בו על ה"בלגן" שהוא עושה. "אם איחרת בחצי שעה אתה צריך לחכות עד 02:00", מה שהתברר בדיעבד כנכון. לחנה אמר "צריך לחנך אותם אחרת הם יעשו את זה כל יום וגם ככה יש לנו מספיק עבודה".
מזמן לא נתקלנו בחיילים שהתנהגו בצורה מבזה ומשפילה כמותם.
כל הטלפונים של הגנרלים ועוזריהם נמו את שנתם עם בעליהם. בשעה 24.25 העירה חנה את דליה בסה וביקשה את עזרתה ולאחר שהשתכנעה באמיתות העובדות היא נרתמה לעזרה כי הבינה שהמת"ק מורח והחיילים משקרים ומשתעשעים. במקום משמרת משעממת וחסרת פעילות נקרתה להם ההזדמנות להתעלל וליהנות על חשבונם של חלשים, ואכן א' דווח שבכל פעם שהם אומרים בקשר: אין אף אחד במחסום, הם צוחקים ואח"כ אומרים לפלסטינים שלא קיבלו שום הוראה להעביר אותם.
ב-01.10 החליטה אשתו של א' ללכת הביתה ברגל עם התינוקת בתקווה שמישהו מבני המשפחה יאסוף אותה מהצד השני של המחסום. א' לא העז להשאיר את הרכב במגרש החניה של המחסום מחשש שמתנחלים ישרפו בלילה את המכונית או שהרכב ייגנב. כך נהגו גם שלושת הנהגים הנוספים שהמתינו יחד איתו.
01:20 – שוב דיברנו עם המת"ק. התורן, רביע, חזר ואמר שהחיילים מכחישים שיש אנשים במחסום הנמצא במרחק 3 דקות נסיעה מהבסיס. שש וחצי שעות אנו מתלוננות, עשרות טלפונים ולרגע לא העלה על דעתו לשלוח נציג שישים סוף לסיפור.
01:40 – ירדה הפקודה. עכשיו צריך למשוך את ההתעללות עוד קצת: פירקו להם את הרכב, דרשו מנהג המשאית להוריד את הקבינה, חיטטו בכל תא ותחת כל כיסא, ולבסוף ברכו כל אחד בנפרד ב"כוס אמק… תעבור כבר".
להקפות של שמחת תורה בלילה ההוא אפשר להוסיף גם את הכיבוש הנאור ואת טוהר הנשק.
יום שישי 5.10.07 – המשך לד'וח הנ"ל:
בשעה 20:44 התקשר מ', חולה במחלת כבד הזקוק להשתלה וסיפר כי היה חייב להגיע לבית חולים בשכם בדחיפות לצורך קבלת זריקה. מפאת מחלתו הוא בעל אישור הומניטרי להיכנס לשכם עם המונית שבבעלותו. בגלל שאת מחסום בית איבא הקרוב לכפר מגוריו סוגרים בשעה 20:00 נאלץ להרחיק עד למחסום חווארה, שם אמר לו החייל שמאחר והגיע אחרי השעה 19:00 לא יוכל להיכנס לשכם. "אתה תהיה כאן כל הלילה," אמר ולא שכנעו האישורים הרפואיים שהציג בפניהם. בארסנל הפקודות והנוהלים לא נאמר שמחובתם של החיילים להתקשר לגורם מעליהם כדי לקבל הנחיות במקרים שכאלה. שבע וזהו.
מ' התקשר ישירות למת"ק שכם ולאחר חצי שעה ירדה הוראה להעביר אותו.
מאחר ומחסומי בית איבא ובית פוריכ נסגרים בשעה 20:00 ומחסום חווארה נסגר למעשה בשעה 19:00 אפשר לומר שהכתר על שכם הפך למעשה למצור במשך כמעט מחצית היממה.
תלונה הוגשה למוקד של הצבא.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-