בדרך, על יד הכניסהעל הדרך הראשית לברוקין ראינו שתי מכוניות ישראליות חונות ואיש אחד גדול עומד בחוץ וצופה על כל המכוניות שעוברות בכביש.

קצת לפני 10.00 הגענו למועדון של חנאן בכפר א'דיכ. קבוצה נכבדה של נשים כבר חיכתה לנו מוכנה לפעילות שכללה גם היום בעיקר עבודות יד. היו גם כמה ילדים ותינוק בן 15 יום!

במרכז המועדון שולחן עם קרטונים מלאים צנצנות של מלפופנים חמוצים. התברר לנו שהנשים הכינו את החמוצים לפי הזמנה של מישהו שבא מ”אל קודס” לכפר והזמין את החמוצים עם תיבול ספציפי – הן פירטו לנו את המתכון. המחיר לצנצנת גדולה היה צריך להיות 10 שקלים והן חשבו אולי זה יקר! הן ספרו לנו שבחנות בכפר קופסה קטנה של חמוצים עולה 6-7 שקלים. הצנצנות נשארו במועדון מכיוון שעדיין לא מצאו מכונית מספיק גדולה להוביל את הסחורה לירושלים.

על שולחן אחר במועדון מצאנו הרבה עבודות יד של הנשים – שרשרות, מגשים, מאפרות עץ, עבודות יד עם בסיס של רקמות מכוסות בזכוכית, מחזיקי מפתיחות עם רקמות, קישוט לשער, ועוד כמה דברים שהנשים הכינו לתערוכה שתתקיים בביר זית ב-26 ביוני ל-5 ימים. הן מקוות למכור שם את הסחורה שלהן. לכל פריט היה מסומן תג מחיר ושם של היוצרת. נראה שלחנאן, הרכזת, יש מחשבה מאוד מסחרית. היא תמיד מחפשת משהו חדש שהנשים יכולות לעשות.

.בפגישה האחרונה הנשים ביקשו ללמוד להכין מחזיקי סירים. התחלנו לעבוד על הכנתם. לא יכולנו לגמור הרבה עבודות כי רק אשה אחד ידעה לתפור במכונת תפירה והיא לא הספיקה.

כשסיימנו את המפגש הגיעה למועדון בחורה צעירה, דוברת אנגלית רהוטה, שעובדת בנושא איכות הסביבה וגם עם US AID. היא סיפרה שהם שתלו גינות אורגניות בכפר וגם עובדים לעלות את המודעות של אנשי הכפר בנושא.

כמה נשים שאלו על הנסיעה לים ורצו לדעת מתי הן נוסעות.

לקראת 13.00 עזבנו.