מדוע צה"ל מונע כניסת תקשורת אם הוא בוטח בצדקתו ?
נסענו לבקר את נג’אח ובעלה אבו סדאם כיוון שהותקפו קשות עי מתנחלים, בעיקר שם טוב לוסקי הגר בסמוך לאתר סוסיא הקדומה ובחודשים האחרונים הוא, משפחתו ונערים מתנדבים משתוללים שם, מאיימים ומצרים צעדי האנשים באגרסיביות רבה.
אז קנינו להם מצרכים בסופר קטן בישוב בדואי אום בטין הסמוך לעומר, כי שם יותר זול, בזכות תרומותיכן ונסענו לשם.קודם פגשנו איש מאיזור רמאדין שכל חודשיים אנחנו נותנות לו סכום כסף שיקנה בישובו מצרכים, שם כוח הקניה של כספנו גדול יותר.
מביך ומטריד כמה הוא מודה שיש לו במה לקנות לחג הקרב. כשהגענו לסוסיא הסתבר שהזוג הפצוע הלך למרפאה ביטא לטפל בפציעה .לשמחתנו פאולה פגשה אותם למחרת היום ונתנה להם את קניותינו.
אז הלכנו לעזאם וואדחה השכנים. עזאם האצילי והעדין מדבר עברית מצוין ומיטיב לתאר את חייהם עכשיו .
וזה מה שסיפר. (יש תמונה של סמדר ושלי איתו):
בתחילה סיפר על האירוע של עיכוב עיתונאים ע”י הצבא יום קודם. הוא מספר שאיתם היו גם אנשים מהרשות שרצו לבקר בא-תוואני ולא איפשרו להם.
במאמר מוסגר, שאלת התם שלי היא:
מדוע צה”ל מונע כניסת תקשורת אם הוא בוטח בצדקתו כפי שהוא אומר. למה לא? ברור לכוחות הביטחון שהם מפלילים את עצמם בהתנהגות הזאת.
עאזם ממשיך ומתאר שגרת התעמרות של שני מתנחלים הגרים לידם, שם טוב לוסקי ועמישב פלד. כל יום באים הם ונעריהם עם עדריהם ועולים על אדמות משפחת נוואג’עה. בצעקות ואיומים שילכו מכאן שזה לא שלהם, שהם זמניים כו’ וכו’.
הוא מראה לנו מסמך שקיבלו ב-5.8 ובו כתוב על איסור כניסה לכל מי שלא גר שם ו/או מי ששהותו לא חוקית שם, כולל אזרחי ישראל ואזרחי חו”ל.
כתוב גם שלכוחות הבטחון יש סמכות למנוע כניסתם עפ”י שיקול דעתם. הניסוח המעורפל יכול להתפרש גם כאיסור למתנחלים להגיע לשם, אבל כשהמשטרה שהוזעקה על ידו הגיעה, היא הרחיקה קודם כל את הפלסטינים שזה ביתם מימים ימימה. לא עושים כלום למתנחלים וטוענים שזה מסמך מזוייף ומראים מספר תקנה כאילו הוא תאריך כלשהו. כל כך מעורפל הניסוח שגם השוטרים מבינים מה שהם רוצים.
כשקראנו ביחד הראיתי לעזאם שאם זה מזוייף אי אפשר לאסור על אזרחים וזרים לשהות שם ככתוב במסמך. המסמך מצורף ובו גם תצלום של כל השטח המסומן כאדמות נוואג’עה ואליהן אסור לזרים להיכנס.
בקיצור ניר עמום ומביך שאיש מאנשי החוק לא אוכף ככתוב. ובכל זאת מתנדבי חו”ל לא נמצאים שם כמעט עכשיו. גם כשהגענו הוא היה לחוץ ואנחנו הבטחנו לא לשהות שם זמן ממושך. באמת כשעזבנו ראינו מרחוק ניידת משטרה מתקרבת.
עזאם מספר שבתקופה שליברמן היה שר הביטחון, הרסו אצלם 7 פעמים ונעשו ניסיונות ממש לגרשם. “למה לי, שנולדתי כאן וגדלתי כאן. אסור להיות כאן?” הוא שואל. “למה אבא של נסר נוואג’עה שהוא בן 85, שנולד כאן, לא מגיע לו לחיות כאן ולבנות כאן את בתי המשפחה?”. למה באמת?
מסתבר שמאז שליברמן עזב, היו להם שנות שקט. התיק הזה נסגר והם יכלו למסוק את זיתיהם, לעבד שדותיהם ולרעות עדריהם באין מפריע.
עד ה-7.10.
ומאז, כ-3 חודשים אחרי היום הנורא הזה הגיעו 3 רעולי פנים לכניסת בית עזאם והתחילו לצעוק אתם כאן זמניים, הכול שלנו, לכם אסור להתרחק מהבית יותר מ 50 מ’.
מאז כל ניסיון שלנו לצאת 200 300 מ’ מהבית נתקל במפגש עם המתנחלים והם מגרשים.
“אני לא יודע מי הם ומה הם כי הם תמיד רעולי פנים ומגיעים עם מכוניות אזרחיות, הרגשה של הפקרות מוחלטת.
תיאור מיקום
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.
Muhammad D.Jan-6-2026שעב אל-בוטום - סבחה אחרי ההתקפה
-
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Muhammad D.Jan-6-2026שעב אל-בוטום - סבחה אחרי ההתקפה
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-