בוקר עמוס במחסום קלנדיה. היום חזרנו לקלנדיה לראשונה מאז 7.10 אשתקד. למעשה נעדרנו יותר משנה, כי החגים ונסיעות גרמו לכך שלא הגענו עוד קודם לכן. מזה זמן תכננו להגיע  אך התעכבנו מחשש מהסדרי התנועה והחניה בשעות הבוקר, ואח”כ מסיבות בריאות… וסוף סוף הגענו.

שמחנו לגלות שמחסום הרכב לכיוון קלנדיה פתוח ללא מגבלות, כפי שהיה בעבר. חנינו במגרש החניה הפלסטיני בו היינו חונות בעבר. הפעילו אותו שני בחורים לא מוכרים והם קצת התפלאו לראות אותנו שם. סיפרו שהפרנסה קשה, פחות אנשים מורשים לעבור, ומקבלים מעט מאוד היתרים לעומת מה שהיה לפני פרוץ המלחמה. למעשה עוברים בעיקר עובדים באזור התעשייה עטרות הסמוך ותושבי מזרח ירושלים שנותרו מעבר לחומה.

ירדנו מהרכב אל הצד המזרחי של מתחם המחסום. בעבר היו שם בנוסף לקיוסק הקבוע גם דוכן של פלאפל ועוד מאכלים על שולחנות. גם ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה, נהג לעמוד שם עם העגלה שלו. כעת רק הקיוסק פתוח וכל השאר לא נראו.

הגענו ב 05.45 ואל מחסום הולכי הרגל ב-5:50. יש שלוש  כניסות לסלאלום בין גדרות שבסופו קרוסלה וכניסה למבנה. היו שני תורים לא קצרים לפני הכניסה הימנית והאמצעית. כנראה שהאנשים יודעים שהכניסה השמאלית לא תיפתח כעת. התור לפני הכניסה הימנית מגיע לתוך החניה, והתור האמצעי גולש אל מחוץ לסככה על הרמפה.  לפחות השער בגדר המקיפה את כל המתחם ואת מגרש החניה הריק (רק תחבורה ציבורית מורשית להיכנס), שהיה נעול במשך שנים, פתוח כעת. גם בהמשך הגדר פתוח שער נוסף. סגירת השערים בעבר היתה פשוט התעללות. אנשים שמגיעים מכיוון קלנדיה נאלצו לעשות עיקוף ארוך ומיותר. צעירים היו מטפסים מעל ונכנסים מתחת ולכן סגרו את הפתח התחתון, הוסיפו רשת תיל מלמעלה וכד’. עכשיו סוף סוף המטרד הזה הוסר.

אחרי 06.00 החל להצטבר תור גם ליד הכניסה השלישית, השמאלית.  אבל כשפתחו נפתחו רק הכניסה הימנית והאמצעית. זה גרם לכך שאנשים החלו לרוץ לכניסה האמצעית ולהידחף שם ונוצרה “ערימה” של בני אדם וצעקות. אומנם זה לא היה כמו מה שהיינו רואים לפני שנים במחסום הישן, אבל עדיין נשים ואנשים מבוגרים נסוגים לאחור כשזה קורה. בכניסה הימנית נשמר כל הזמן התור המסודר. בהמשך נפתחה גם הכניסה השמאלית והחל להיווצר גם שם תור מסודר . שאלנו אנשים אם זה קורה כך כל יום ונאמר לנו שלא כל יום, אבל הרבה פעמים. ראינו אנשים מצלמים את התורים ואת הבלגן, כנראה כדי להראות למעסיקים למה אחרו לעבודה. כאשר הם נכנסים פנימה בקרוסלות שבקצה הסלאלום יש תורים בתוך המבנה לפני 6 קרוסלות שמובילות לעמדות שיקוף החפצים והמגנומטרים. אין לדעת כמה מתוכן פתוחות. שם מכניסים כל פעם חמישה אנשים ואחרי שהם נבדקים מכניסים עוד קבוצה. אחרי כל עמדה כזו יש עוד קרוסלה שממנה מגיעים אל עמדות הבידוק האלקטרוניות שמעבירות אותם לצד הישראלי.

שמחנו להבחין לפתע בין האנשים בידידנו אבו רמזי מוכר הבייגלה. הוא מספר שיש מעט אנשים לעומת העבר ועוד פחות קונים. הוא מביא רק 30 בייגלה ולא תמיד מצליח למכור את הכל. אם הוא לא מוכר ההפסד הוא עליו, כי אינו יכול להחזיר למאפייה את העודף. חוץ מבייגלה הוא מוכר גם פלאפלים גדולים וביצים קשות. בקצה הימני של הסככה יש בודקה למכירת כרטיסי טלפון וטעינת רב קו, ובשלב מסויים הפעילו את הרמקולים המודיעים על מרכולתם.

מכר של אבו רמזי עוצר לידו ושואל אם אנחנו יהודיות. הראנו לו את התגים – נגד כיבוש ובעד זכויות אדם. “כאן אין זכויות אדם,” הוא אומר ואנחנו מסכימות… בשלב מסוים פתחו רק את הכניסה השמאלית ואז אנשים מהתור האמצעי רצו לשם, ונוצרה גם שם ערימה. ככל שהתאחרה השעה ראינו יותר תלמידים שמגיעים. נערים וגם ילדים קטנים. בדרך לבית הספר עוצרים במחסום. אלה בד”כ תושבי כפר עקב או אחרים שהוריהם בעלי אזרחות או תושבות. הם מראים במחסום את תעודות הלידה שלהם (קושאן).

בסביבות 7 יש שלושה תורים מסודרים וארוכים, אך בהמשך מפסיקים לפתוח את הכניסה השמאלית ולאט לאט גם מי שכבר הגיע לתוך הסלאלום חוזר על עקבותיו ועובר לתור אחר. לנשים וילדים נותנים בד”כ להשתלב בכניסות לסלאלום, אך כשגברים צעירים מנסים לעשות זאת האחרים בתור המסודר מרימים קול זעקה.

ב-7:20 בערך התורים כבר הצטמצמו מאוד. מאחר והיו לנו תכניות להמשך הבוקר ויתרנו על המתנה למעבר במחסום. נעשה את זה בפעם הבאה ואז גם נעלה על הגשר כדי לצפות בעבודות על השיקוע.

חזרנו לחניה ונסענו מזרחה לכיוון א-רם. לא התעכבנו הפעם לראות את הכבישים החדשים לקראת השיקוע. גם את נעשה בפעם הבאה. קצת אחרי א-רם נמצא מחסום ג’יב הארעי, שהוא בעצם מגדל  תצפית מבטון ועל הכביש יש עמדות שלעתים הן מאוישות ולעתים לא. כאשר התקרבנו לשם התנועה פשוט עמדה ולא זזה. ההתקדמות היחידה היתה כאשר אחת המכוניות החליטה לסוב על עקבותיה. ואז הנהג הסתובב ונסע בשוליים הימניים בניגוד לכיוון התנועה. גם בנתיב הנגדי יש כאלה שנוסעים בשוליים בניגוד לכיוון התנועה. אחרי המתנה של כרבע שעה לפחות, פתאום התנועה התחילה להתקדם. כאשר הגענו למחסום הארעי העמדות לא היו מאוישות ולא היו בדיקות כלל. כלומר סתם מאיישים את המחסום באופן אקראי ומעכבים את התנועה… המשכנו לכיוון מחסום חיזמה ומשם למרכז העיר בפקקים של הבוקר.