15:15 מחסום טורה-שקד

כרגיל שקט כאן, כמעט ריק, ומאוד מלוכלך בסביבת המחסום. מכוניות בודדות עוברות לגדה. תושב אום ריחן ממתין לבתו, העובדת כמזכירה בג’נין. האיש, לא צעיר, לבוש גלבייה מבהיקה בלובנה, חזר משהות ממושכת בסעודיה, שם עבד. בנו, הנשוי ואב לתינוק, ממשיך לעבוד שם כמהנדס.

מכונית של המשטרה הצבאית פורצת למחסום בנסיעה מהירה ובצפירות מחרישות אוזניים. תוך כדי כך נוסעיה צועקים לעברנו משהו כמו מה יש לנו לחפש שם.

אנחנו חולפות על פני מחסום ברטעה. מגרש החנייה ושולי הדרך מלאים מכוניות. מזמן לא ראינו מחזה כזה. אנחנו ממשיכות למחסום חרמש, הפתוח והלא מאויש, ומשם בחזרה לכפר אמריחה. כהרגלנו, אנו נכנסות למכולת של ידידתנו פ’ ומתקבלות במאור פנים. החנות הולכת ומתפתחת, יש בה כבר גם ציוד לבית הספר, מחברות, צבעים וילקוטים. אחד הקונים מספר לנו שהוא מנוע כניסה לישראל ואנחנו נותנות לו את פתקית הפלא של סילביה ומאחלות הצלחה.

גם מחסום יעבד-חרמש אינו מאויש והתנועה חופשית לשני הכיוונים, למעט קוביות הבטון שמאטות אותה.

יש לציין שוב ושוב את השערים הנעולים תמיד שחוסמים את דרך הקיצור ליעבד מדרך המלך לג’נין ואת שני צידי ”הגשר” הנעולים ממול זבדה. החסימות הללו מאלצות את הנוסעים בין היישובים הפלסטינים באזור לעשות הקפות גדולות.

16:15 מחסום ברטעה-ריחן, הצד הפלסטיני

ביום חמישי אחה”צ יש המון אנשים שחוזרים מהעבודה וממהרים למכוניותיהם או לרכבי ההסעות השונים. הסדרנים הפלסטינים עדיין במקום, אך אינם עסוקים במיוחד. שולי הכביש הולכים ומתפנים וגם העומס במגרש פוחת. שני שטיחי תפילה פרוסים בין סככת המעבר בחניון לבין ביתן השירותים. אדם אחד מתפלל. יש המנסים להתפרנס כאן כמו ילד שמוכר קפה, אדם שמוכר טלפונים, אחר מוכר פירות ועוד שניים שמוכרים משקאות קלים. אין כמעט עוברים מערבה למרחב התפר בשעה זו וגם לא ראינו נשים.

16:45 אנחנו חוזרות למכונית, מחליטות לנסוע דרך העיר הנבנית חריש, כדי להתחמק מטור מכוניות מסיעי הפועלים החוזרות לישראל.  לא חם מדי היום. חצבים נראים בוואדי ערה, יש כבר קצת ריח של סתיו. יש גם ריח של בחירות. אין ריח של סיום הכיבוש. עמודי תאורה חדשים ומבהיקים ניצבים בדרך להתנחלויות חרמש ומבוא דותן כמכריזים ”אנחנו כאן”. מודעות על בניית ומכירת בתים חדשים בהתנחלויות ריחן שבמרחב התפר ומבוא דותן שמעבר לגדר מחזקות את ההכרזה.
לא טוב.