אל פארסייה
איך שהגענו ב 8:30, ראינו קבוצת מתנחלים תוקעת עמודי ברזל סביב היישוב, לצורך בניית גדר. כ 4-5 נערי גבעות אליהם הצטרפו חבורת ילדים בחופשה. כפי הנראה קייטנה שעסוקה בניית גדר.
קיבלנו הוראה מהאחראית היומית בקבוצת מלווי הרועים (כל יום יש אחראי/ת שהוא הסמכות לפיה אנו אמורים לפעול): אסור לדבר, להתקרב, לצור איזה קשר עם המתנחלים. רק לצלם.

היה יום חם מאוד מאוד. היה מתסכל מאוד מאוד לראות אותם עובדים, תוקעים את העמודים לאדמה עם הלמניה, ממשיכים מעמוד לעמוד ומחר או מחרתיים כבר תהיה שם גדר רשת או מה שמחבר בין העמודים. וזהו. אל פארסייה זו קהילה סגורה. מאיפה יצאו הכבשים למרעה? האם יעמוד שם מתנחל וידרוש  אישור יציאה מהכבשים, מהאנשים? מה הדבר הבא?

כידוע, בשעות אלה לא נמצאים בקהילה ארבעת הגברים הרועים אלא במרעה במקום מרוחק, ממש מתגוררים שם, ורק הנשים והילדים נמצאים במקום. ושני החג’ים הזקנים. חג’ אחד יושב מול המתנחלים ומשקיף עליהם בדממה. הילדים מסתובבים חסרי מעש. אני מתוסכלת מחוסר היכולת שלנו להשפיע על המצב. עוד שני מתנדבים-מלווים מסתובבים, יושבים, מסתכלים, מדברים בטלפון, והכל ממשיך. לאורך כל היום. מגיע טרקטור עם הציוד, גנרטור לעשות חיבורים, טרקטורון לעשות בלגן, טנדר לראות שהכל פועל בסדר. וכן, הכל פועל בסדר. עוד מעט תהיה גדר.

אחד האחים מפארסייה החליט למכור את הצאן שלו ולהסתלק משם. הבעיה שאף אחד לא רוצה לקנות היום צאן. ברור שלולא אנחנו, הנוכחות שלנו, הם כבר לא היו שם. הקהילה שנגנב ממנה הצאן לפני שבוע, חלקה הגדול עזב. כך אומרים.
השיטה החדשה של המפגעים היא לגנוב צאן בעזרת תחבולות, כלומר בעזרת הצבא, ולא לתת שום הגנה לפלסטינים.

בפגישה עם אחת המשפחות סיפרו לנו האמא והילדים שהם לא ישנים לילות שלמים. פשוט יושבים בבית, יוצאים החוצה, חוזרים, ומעבירים את הזמן. כולם. כל הנשים והילדים. למרות שמלווים שלנו נשארים לישון שם כל לילה, הם דואגים. פוחדים. לא יודעים את נפשם. ואין מה לעשות.

בקהילה אחרת, שהפורעים בינתיים “רק” עושים אצלם סיבובים בטרקטורונים מדי פעם, מתכוננים לבאות. כלומר, בכל מקרה ברור שזה יקרה. היום, מחר, מחרתיים. ואין תשובה.

אתמול בזום נאמר לנו אתם צריכים להיות היוזמים. לא המגיבים. ואמרו, תעשו ככה וככה. אמרנו לו אנחנו עושים ככה וככה. אמרו אתם מפריעים לעצמכם עם ההתנגדות של אחד לשני. הלוואי שהיה אפשר לעשות משהו יעיל. כל דבר שנעשה יפגע בפלסטינים בהמשך. הלופ הזה קורה עכשיו , בזמן הווה. אנחנו בהווה של מעשים שהעיניים סובלות. והידיים קשורות. והלב בוכה.