ענאתא, קלנדיה, יום ה’ 27.12.07, בוקר
6.30 – מחסום ליל /ג'בע : אין מכוניות , אין פקק , אין בדיקות.
6.35 – קלנדיה : תורים ארוכים מול הקרוסלות הנעולות בקפדנות . חיילת המופקדת על ניתוב השערים עומדת בהתעלמות מהעוברים. כשנעלם התור בשרוול , נפתח השער לקבוצה המתפזרת בין התורים השונים .
שיפור השירות וחינוך העם – השרוול החמישי מיועד לתלמידים , מורים וקשישים שגילם מעל ל- 60 . אלא שהשלט האלקטרוני שרץ מעל הפתח מבשר זאת רק בעברית ובאנגלית וזו ההזדמנות ללמד את שתי השפות לממתינים ולממהרים
לעמל יומם. המעבר בשרוול מהיר מאד , אך אין קרוסלה נפרדת ובדרך לשם עוברים בשאול.
ב-6.45 מדדנו 10 דקות המתנה בתור עד שמגיעים לקרוסלה
ב- 7.15 התרוקנה סככת ההמתנה כמעט לחלוטין , עד לקבוצה הבאה..
השירות ההומניטרי : כשהתור היה בשיאו ניגש אלינו גבר צולע ושאל אם יש מעבר מיוחד לנכים .ענינו שננסה להסדיר את פתיחתו של אותו שער נעול תמיד וניסינו להסב את תשומת ליבה של השולטת בשערים ממבוך הגדרות הפנימיות הופיע סג"מ צעיר מאד , פנינו אליו בעניין המעבר לנכים ונענינו שהחיילת הולכת להסדיר את פתיחתו . כעבור מספר דקות נענינו
שנית שיסודר וכעבור דקות נוספות הוסבר לנו שהחיילת הלכה לשירותים . בזאת הסתיים השירות ההומניטרי – משחזרה החיילת למקומה נסב הצעירון על עקבותיו ושב לו למקום שממנו בא .
והגבר הצולע הצטרף לתור הרגיל , שהלך ופחת . בזמן ההמתנה סיפר לנו על עסקיו בסין ועל ביתו במקום , שם מתארחים לעתים במשותף ישראלים ופלסטינים מגדודי חללי אל-אקצה.
7.25 –
מחסום ליל/ ג'בע לכוון רמאללה : טור של 22 מכוניות ממתין לבדיקות.
7.45 – ענאתא : אין תלמידים ורק אוטובוס אחד ממתין ריק.
במחסום עצמו ניצבנו על המדרכה הדרומית , השקטה .איש לא עובר שם. בתחילה היה שקט עד שהחלה מהומה קטנה . ביקשו מאיתנו להציג תעודת זהות , כדי לוודא במדויק מי אנחנו . אחר כך התבקשנו להתרחק מעבר לשלט כלשהו,
בטענה שזהו שטח צבאי סגור. ביקשנו לראות צו מתאים , שאיננו כמובן. כנשק יום הדין הודיענו רב סמל כלשהו שימנעו מעבר מן הפלסטינים עד שנלך .בכל הזמן הזה המשיכו המכוניות הרבות לזרום לירושלים , לא היו הולכי רגל, ורק אנחנו 'מפריעות '.
מחסום מחנה פליטים שועפאט / ענאתא-שועפאט (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כאן מוצב מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף מורשים לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים אסור.
מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב.השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים.
.
Anat TuegJan-25-2026ענאתא: מאחז חדש קם דרומה לצומת
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-