צפון הבקעה: גם ביום הראשון למלחמה באירן (28.02.2026), המתנחלים המשיכו לפרוע בקהילות הרועים
הגענו לפארסייה קצת אחרי השעה 0700, שם נחלקנו לזוגות. כל זוג נשלח לאזור צפוני, למרעה או לנוכחות מגינה. אני ופעילה נוספת נסענו לעין אל-חילווה, אל פ׳, וישבנו שם עם הנשים.
בשעה 08.15 נשמעה האזעקה הראשונה בעקבות תחילת המלחמה באיראן. רגע של הלם, ואז נשמעה ההודעה בטלפון: אזהרה, להישאר בקרבת מרחבים מוגנים. המתאם הוסיף: תעשו כמיטב יכולתכם. הסתכלנו מסביב… רק אוהלים. אין לאן לברוח. אז המשכנו הלאה.
הבוקר עבר בשקט כי המתנחלים כנראה היו צמודים למקלטים בהתנחלויות. אך נראה שהם שינו דעתם מאוחר יותר והחליטו לחזור לעיסוק המועדף עליהם, בחסות המלחמה, החל מהצהרים.
ב 14.00 נקראנו לסמרה, יישוב פלסטיני סמוך. שלושה מתנחלים הסתובבו ברגל, עם כלבים, וגם בטרקטורון על צלע ההר שמעל סמרה כדי להרחיק את העדרים של התושבים, שאכן התפזרו לאורך הכביש.
ב- 16.00 אותם מתנחלים ניגשו לבאר של הקהילה, היושבת על משטח אבן כ-20 מטר מבתי הקהילה הפלסטינית ופתחו את המכסה שמעל הבאר. הרועים הפלסטינים רצו לעברם מחשש שירעילו את המים. ומאחר ולא זזו התחילו להחליף ביניהם קללות ואיומים. ניסינו להפריד כדי שהמצב לא יתדרדר.
כעבור כ-10 דקות הגיע רכב ישראלי שהתברר יותר מאוחר ששייך לאורי כהן, בעל החווה באזור עם עדר פרות והנערים שבחסותו, שכל הזמן מאיים על הרועים בסמרה ודורש מהם לעזוב את האזור. המתנחלים הם שהזעיקו אותו . כשראו אותו עזבו את הבאר וירדו אליו. אורי והמתנחלים הזעיקו צבא ומשטרה, שהגיעו ללא עיכובים. כשהמתנחלים מזעיקים, הם באים. השוטר הקשיב ארוכות, לשם שינוי, ו… שיחרר ושלח הביתה את המתנחלים (אל האוהל החדש, השלוחה של המאחז מעל סמרה) ולפלסטינים המליץ להגיש תלונה. “בלי תלונה במשטרה, אין אירוע,” כך הבהיר לפלסטינים. הפעילה שהייתה איתי עזבה ומיקי החליפה אותה.
ב 8.30 בערב המתנחלים חזרו לבאר וריססו בספריי כחול על הבטון המקיף את פתח הבאר ״עם ישראל חי״. התקשרנו למשטרה שלא הגיעה. בלילה בסביבות 02.00 אורי כהן הגיע ברכבו ליישוב, עשה מספר סיבובים ברכבו בין בתי המשפחות ועצר למספר רגעים ליד כל אחת מהם להפחיד ולהבהיר מי הבוס. ועזב.
באותו זמן המתנדבים בחדידיה דיווחו שמתנחלים הדליקו מדורה והם משמיעים מוזיקה בקולי קולות, כמה עשרות מטרים מבתי הקהילה. גם הם עזבו שעה מאוחר יותר.
ב 02.00 בלילה בפארסייה שלושה מתנחלים הגיעו לתוך היישוב, ניפצו חלון של ל׳ וזרקו גז פנימה, שגרם לשיעול ובחילה לבני המשפחה. המשטרה הגיעה בעקבות תלונה. השוטרים טענו שלא ראו דבר ולא הריחו ועזבו.
בסביבות השעה 04.00 בבוקר, 5-7 מתנחלים רעולי פנים תקפו את חמאם אל-מליח. שניים מהם גנבו חמור, גררו אותו והעמיסו אותו על טנדר. מתנחלים אחרים זרקו אבנים על הבתים ועל הפעילים, כך שלא יכולנו להתקרב או לעקוב אחריהם. בעל החמור, ע׳, נפצע קל מאבן שפגעה בשוקו.
כל ההתרחשויות קרו כשברקע אזעקות ויירוטים, שאותם המתנחלים ניצלו להתנכלויות הללו…
עם בוקר, בהגיע משמרת הבוקר עזבנו את המקום.
תיאור מיקום
אל-חדידיה
צפה בכל הדיווחים למקום זהאל-פארסייה / עין א-סכות
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעת הירדן מול התנחלות "רותם". מתפרנסים ממרעה כבשים התושבים חשופים להטרדות, התעללויות וגזל מהמתנחלים שמגיעים אליהם ממאחזים ומהתנחלויות בסביבה, ושטח הרעייה שלהם מצטמצם והולך בגלל השתלטות המתנחלים, שטחי האש, ושמורות הטבע שהוכרזו. חברות מחסום ווטש משתתפות בפעילות של ליווי רועים ונוכחות מגינה 24/7, ויש קשר רציף וחם עם הקהילה.
-
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Sarah PostecDec-27-2026חמאם אל-מליח: משמר הגבול ומתנחלים במתחם
-
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-