קלנדיה
אחרי שנים של עמידה במחסום קלנדיה בבקרים, עשיתי הפסקה של מספר שנים.
לא יכולתי לעמוד במצב הקשה והבלתי משתנה של קלנדיה.
לי יש את הבחירה להשאר בבוקר במיטה. לפלסטינים אין– הם צרכים ללכת לעבודה.
ומחסום קלנדיה הוא חלק בלתי נפרד מחייהם.
והנה שוב אני במחסום ושוב חוזרת אותה תחושה של חוסר אונים תסכול וכעס.
הטפשות והאיוולת שבהתנהלות המחסום , האטימות, האדישות והסרבול – נשגבים מבינתי.
מחסום קלנדיה שבו עוברים כל יום בין 8000 ל-10.000 איש הוא "פירמדיה". ופירמידה בימינו היא "הכל ולא כלום".
מאז שהמחסום הפך ל"מעבר" יאני -טרמינל, הפקוד העליון ניתן בידי המשטרה (כמו בבן- גוריון)
בראש הפירמידה עומדת המשטרה, ובמחסום יש נציג שלה השוטר. הוא אחראי על החיילת שלוחצת על קרוסלות הכניסה לשרוולים. לשאלתנו- הוא אחראי "על הסדר והבטחון".
מתחתיו ובלי שום קשר לסמכויות נמצא איש המת"ק (מינהל אזרחי- שם מכובס לשלטון צבאי…)
הוא אחראי על פתיחת "השער ההומנטרי."
איש המשטרה לא יכול לפתוח את השער ההומינטרי ואיש המת"ק לא יכול לפתוח את הקרוסולות.
גורם שלישי וחשוב המתפקד במחסום – המשטרה צבאית – היא אחראית על הבדוק שבתוך השרוולים.
לא למשטרה ולא למת"ק שליטה על השרוולים והבידוק בהם.
ואם לא אויישו בבוקר, כל השרוולים בחיילי המשטרה צבאית, ואם המ"צ מפלרטט עם המצ"דיקית שמפלרטטת עם האייפון שלה – זה לא בשליטת המשטרה וגם לא בשליטת המת"ק.
אם הבדיקה בשרוולים לוקחת הרבה זמן ("יחידה חדשה"- כך הסבירו לנו).
לא איש המשטרה ולא איש המת"ק יכולים להתערב..
ואם איש המת"ק הולך לעשות את צרכיו ותור גדול של נשים, ילדים וגברים מתאסף ליד השער ההומניטירי,
איש המשטרה לא יכול לפתוח אותו.
וכמובן נמצא שם , בתחתית הפירמידה גם איש בטחון של חברה פרטית כדי להגן על כל הגברדיה הזאת.
וכשכל החבורה הזו מצטופפת לשיחת רעים באקווריום האטום, אין להם קשב ואין להם שדה ראיה של כל השרוולים. ושרוול 5 כמעט ריק מאדם. "תפתחו, תפתחו, שרוול 5 ריק " גרוני ניחר.
"היום יותר טוב" אומרים הפלסטינים, והלב מתפלץ……
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-