קלנדיה
שנים עמד דוכן הקפה על הדרך שמובילה למחסום הרכבים. שנים שלא הפריע, לא לנהגים ולא לבני האדם. לא רק לא הפריע, אפילו שובב את הנפש בטעם כבמראה.
הטעם – טעמו של קפה ערבי משובח, והמראה – בשלט שעליו נדפס בערבית כבעברית: “קפה ארומה”.
אפילו אוהד חמו זיכה את המקום ואת אחמד בעליו באייטם טלוויזיוני:
https://www.mako.co.il/news-israel/local-q4_2017/Article-24fd20681603061004.htm
אבל אליה וקוץ בה. הקוץ היו פקחי עיריית ירושלים שפשטו על המקום מאובטחים בשוטרים וקנסו כל אחד מהרוכלים במאות שקלים האחד בעילה שאין להם רישיון עסק.
הודעתי לאוהד חמו, חשבתי שיעניין אותו. לקח זמן והנה לפני שבועיים הוא הגיב שזה לא רק מעניין אותו, הוא ינסה לעזור וביקש שאקשר אותו עם אחמד. זאת עשיתי. בעודי שותה את הקפה השבועי שלי, אוהד ואחמד שוחחו דרך מכשיר הטלפון שלי.
אוהד הבטיח לעשות כמיטב יכולתו. נחכה בתקווה ובסקפטיות לתוצאה.
בקבוצת העזתים שחזרו לרצועה אחרי אשפוז בבתי חולים בגדה הייתה תינוקת בת שנה וחמישה חדשים שסובלת מיום לידתה ממחלת כליות קשה.
טופלה בביה”ח שברמאללה, סיפרה אמה.
אז נכון שהתינוקת היא מיחידי הסגולה מבין החולים הרבים שברצועה שבכלל יצאה מכלא עזה והגיעה לטיפול, אבל בעוד שידוע שתושבי הגדה שחולים במחלות קשות בכליות נשלחים למוטלה, לאוגוסטה-ויקטוריה שבמזרח ירושלים ולא לבתי החולים שבגדה, אי אפשר שלא לתמוה למה דווקא תינוקת מעזה שסובלת מכשל חמור בכליות אושפזה לא בבי”ח שמיועד לטיפול בבעייתה אלא ברמאללה.
הרבה מאד זמן ארכה הדרך הלא ארוכה של חציית המחסום.
למה? כי החיילת הבודקת שאותה לא ראינו המחכים מבחוץ, רק את קולה שמענו, תקעה את המעבר.
החיילת הנעלמה צווחה שוב ושוב לעבר קשיש שעמד מולה: “מה יש לך שם?” אבל הקשיש המצומק לא רק לא מבין עברית, גם השמיעה שלו לא משהו, עמד חסר אונים ונבוך ומלמל: “שו?…שו?…” והיא, שמאחורי החלון החסין: “אני רואה שם סכין!” והאיש בשלו: “שו?…שו?…” אז נחלץ לעזרתו בתרגום ובפעולה גבר שהיה עמו באותה דבוקה וגם הוא מצא את עצמו תקוע בפנים, באזור הבידוק, השניים פתחו את תיקי האיש, הוציאו חפץ חפץ והציגו בפני החיילת, להוראתה העמיסו הכל על מגש פלסטיק, הלכו עם המגש אחורנית ושבו והעבירו את המטען על מסוע המגנומטר, “בוודאות אני רואה סכין! – עוד פעם!”.
היא פקדה – הם ביצעו. שוב לאחור, שוב העבירו את המגש העמוס תחת המגנומטר, שוב ושוב. אנחנו שבחוץ היינו כקהל צופי תיאטרון אבסורד במחזה שסופו לא ידוע.
אבל לכל דבר טוב יש סוף. הסוף בא אחרי חצי שעה כששוטר שהוזעק נכנס עם הקשיש ומגש הפלסטיק העמוס לחדר הכליאה ויחד עמם יצא כלעומת שנכנס אחרי חמש דקות נוספות.
אז מה היה לנו? – חיילת בעלת עיני רנטגן מקולקלות, קהל של עשרות בני אדם מעוכבים, שני גברים מטורטרים באזור הבידוק וסכין שלא הייתה.
ונניח שהייתה סכין – אז מה?
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-