קלנדיה, יום א’ 19.6.11, אחה”צ
"אתם שם בישראל רואים משהו כזה?"
לכל אורך הדרך המובילה מרמאללה – פקק תנועה שאת סופו אין העין רואה (בתמונה).
"מתקנים שם משהו…" הסביר מכר והצביע לעבר האגף המערבי/החדש שנסגר.
תנועת כל הרכבים והאנשים הופנתה לנתיבים הישנים, שגם בימים כתיקונם, ללא קלקולים, צרים מכדי לתת מענה לאלפים המבקשים לחצות את המחסום.
"אתם שם בישראל רואים משהו כזה?" שאל בן שיחנו (לא. אנחנו לא), וסיפר שבשבת יצאו ממתחם המחסום מאבטחים חמושים ועצרו את א., הרוכל שעגלתו הסמוכה ביותר לפילבוקס. "אמרו שביום חמישי בלילה, בשתיים, היה ירי לכוון המחסום". א. תוחקר ושוחרר אחרי שלוש שעות. "כשהוא חזר הפרצוף שלו היה מנופח" השלים האיש את סיפור אירועי יום האתמול.
"ילדי המחסום" היו היחידים שלא הלינו על מצב האין-תנועה. הם, שכל שעות האור, מהנץ החמה ועד שקיעתה מתרוצצים אורבים לאנשים ורכבים, שהקטנים מביניהם נתלים על חלונות מכוניות כדי להגיע לגובה פני הנהגים, המנסים למכור את מרכולתם הדלה: מסטיקים/בקבוקי מים/ פסוקי קוראן… ישבו כשגבם אל החומה וסעדו את לבם בפיתה עם פלח אבטיח לצדה.
עם ילדים אלו, שבגרותם אינה צופה להם עתיד טוב ממציאות ילדותם האלימה, הנידונים לחיים של עליבות ואומללות, הצלחנו בחדשים האחרונים לפתח יחסים אחרים מיחסי:"קח שקל – עזוב אותי" שלפיהם נוהגים מרבית המבוגרים המזדמנים למקום.
וכמו בחוזה בלתי כתוב, כל אחד מהם שפגשנו בשבוע שעבר מקבל לידיו תמונת דיוקנו ואנחנו זוכות לראות את פניו מוארים ולו לרגע בחיוך של שביעות רצון ונחת הנדירה כל כך בעולמו.
במחסום הרכבים נכח קצין משטרה צבאית בדרגת סג"מ. הוא, האמור להיות מפקד המחסום, סר למרותם של המאבטחים האזרחיים שבניבולי פה וגסות רוח דרשו שנעזוב את המקום ממנו אנחנו נוהגות לעמוד ולהשקיף. משלא נענינו לדרישתם ובאין להם כלים להעניש אותנו, פעלו כדרכם של שפלים והענישו את החלשים שנקרו למקום שלא בטובתם: משהגיע אמבולנס מקלקיליה ובו תינוקת הסובלת ממחלה בריאותיה, לאחר שנבדקו הניירות כולם ונמצאו "כשרים" ו"כשרה" הייתה אמה של הפעוטה, ולאחר שכבר ישבה האם באמבולנס הירושלמי כשילדתה חבוקה בזרועותיה, רעם קולו של מאבטח:"אני לא נותן להם ליסוע עד שלא תסתלקו מפה!". בהוראתו נחסמה דרכו של האמבולנס כשהחיילים על רוביהם ניצבו לפניו. לא עזרו הפצרותיו של נהג האמבולנס, גם לא הסבריו שמי שמעכב את הטיפול לו נדרשת התינוקת בבית החולים הם נציגי הצבא ולא אנחנו. רק משהזעיק המאבטח/המפקד את המשטרה ונציגיה ואלו לא ראו כל פסול או פגם בפעילותנו, פונתה הדרך.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-