קלנדיה, יום א’ 28.2.10, אחה”צ
"פורים איז נישט קיין יום־טובֿ, און קדחת איז נישט קיין קרענק" – היה נוהג לומר סבי. ובעברית:"פורים אינו חג וקדחת אינה מחלה".
סבי שהלך לעולמו בגיל מופלג ראה הרבה עוולות בחייו. את העוולה הקרויה "מחסום קלנדיה" לא הכיר.
אפשר שלשיטתם של אדוני הכיבוש קדחת אינה מחלה. אבל פורים במחסומים הוא בהחלט חג.
במדינת ישראל העבודה ביום זה אינה מושבתת, אך במחסומי המעבר אליה, בעליהם של התרי עבודה ומסחר מהגדה מושבתים מאונס: "היום סגר, יש לכם חג", אמר אדם בפתחו של המחסום וחברו הוסיף:"גם מחר חג. אנחנו רק רוצים לעבוד…"
לא שבתו ממלאכתם שוטרי מג"ב שהגיעו על רכבם ונשקם לגרש את נהגי המוניות ממגרש החנייה של המחסום. אבל אלו לא נזקקו לגירוש: "היום אין פרנסה, אין פה אנשים" אמרו ונסעו לדרכם. (צילום מימין)
ממעל בקעה מוזיקה צורמנית. תחילתו של שיר שרק משפט אחד ממנו נשמע שוב ושוב ושוב:"הו, אין לי כוח…… הו, אין לי כוח…." הפלסטינים גילו אדישות ושאת-נפש כלפי הקולות. הרי רק בעזרת האדישות הם יכולים לשרוד את תלאות היום-יום.
רוחות זועפות מלוות בגשם אלכסוני מצליף בפנים שמגע סכיני-קרח לו, הוסיפו לאווירת הנכאים. גם הילדים והנערים הרוכלים לא נראו ביום חג זה: "אין למי למכור היום", אמר מוכר הקבבים, שרק עגלתו שלו ושל מוכר הממתקים קידמה את פני הבאים ביום עגמומי זה.
לפתע, פשט רחש בסככה: מוכר הקבבים שעד אותו רגע היה חייכני ובן שיח, ניתק מעמנו באחת. כמו חיה המריחה אויב, אולי צייד מתקרב: חושיו נדרכו, שריריו היו כקפיצים מתוחים, דחס את מעט חפציו אל תוך העגלה, הפך עיוור למראינו וחרש לשאלותינו.
תוך שניות מעטות כל רכושו היה מכונס והוא החל דוחף את העגלה אל מחוץ למתחם.
אז הגיעה "צפירת ארגעה". השרירים הדרוכים רפו, המתח נמוג, העגלה שבה אל מתחת לסככה והוא חבר אלינו בשנית: "אמרו שהעירייה באה…".
גם זה מסימני החג?
חגים ומועדים לששון!
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-