קלנדיה, יום השישי השני לחודש הרמדאן
כלום לא דומה לימי השישי לחודש הרמדאן בשנים עברו.
זה רמדאן שונה ולא בגלל הקורונה.
המראה הראשון מתעתע. כאילו אין המבקשים להגיע לתפילה באל-אקצה.
מראה מעל הגשר רק מגביר את רושם הריק הזה.
לא קל ולא פשוט היה להגיע אל מעבר לשם, אל חזית מחנה הפליטים, אל מה שקרוי בצהלית “השטח האדום”.
אפילו אלכס, מפקד העל של המקום, זה שבשבוע שעבר אישר את מעברי לשם, אסר. אלכס אמר שהיום זה מסוכן לך, אמר מאבטח.
שיחק לי המזל ובהתגנבות הגעתי למחוז חפצי, אל בין גברים כנשים שהגיעו מכל רחבי הגדה כשאל-אקצה מחוז חפצם.
ברקע כל שהיה וקרה שם, הן בנקודות הבידוק והן במפגש בין הפלסטינים לחמושים ולרובים, הדהדה הלהבה שהוצתה ובערה בירושלים בליל אמש.
נוכח ההתרחשויות גברה התחושה שהמגפה היא תירוץ.
תירוץ לחסימת הדרך, תירוץ לשינויי קריטריונים, תירוץ לא לאפשר את חופש הפולחן, תירוץ לגסות הרוח, תירוץ לתנועה הדלילה של מי שהצליחו להבקיע בין החמושים בדרכם ליעדם, ותירוץ למילה א-ווארה שנכרזה ללא הרף.
הפעם לא היה הבדל מגזרי. כולם עברו או לא עברו בצדו המזרחי של המתחם.
ספציפית היום גם נשים וגם גברים עוברים כאן, השיב קצין לשאלתי אודות שינוי הנהלים. אני שלא הבנתי גם בעבר למה ההפרדה הזאת, לא הבנתי את המילה ספציפית, אבל זו אולי רק אני.
רק בעלי תעודות כחולות הורשו לעבור בצדו המערבי של המתחם, זה שמוביל לרמאללה, למרות שנשים רבות הצטופפו וחיכו, כי בעבר כאן נשים בנות כל גיל עברו ללא בדיקות עומק.
נדמה שהיו בשטח יותר חמושים ברובים מחמושים בשטיחי תפילה.
היה בליל של כוחות, החל מחיילים/ות, עבור לשוטרים/ות, לשוטרי/ות מג”ב, נציגי/ות מתק ואפילו איש יס”ם. כולם כולם עמדו איתנים למנוע מהנשים לעבור.
אי אפשר היה להתעלם מקריאת אישה נואשת: I want to pray, I want to pray שפילחה את האוויר ומאישה שנשאה ראשה למרום כשפיה לא חדל מלמלמל תפילה חרישיות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-16-2026מחסום קלנדיה: קיצור דרך
-