קלנדיה, יום ו’ 4.9.09, אחה”צ
שישי שני של הרמדאן
"פלסטיני נשאר פלסטיני", כך אמר חייל אחד לחייל שני בעודם בודקים גבר בן 45 בעל דרכון אמריקני, שביקש לעבור את המחסום כדי להגיע לקונסוליה האמריקנית. האיש לא עבר.
המרחב שלפני הכניסה למחסום קלנדיה הפך לשטח סגור, מגודר וחסום. בצד אחד עומדים מאות גברים המבקשים להיכנס לרחבה כדי להגיע למחסום ומצד שני עומדות מאות נשים ממתינות אף הן לאותה מטרה. בין מאות הנשים והגברים הממתינים לבין הרחבה עומדים שוטרים וחיילים עם נשק ובודקים את תעודות הזהות ואישורי המעבר. בתוך הרחבה הסגורה, פזורים שוטרים וחיילים רבים עם נשק ושני שוטרים על סוסים.
בכל צד של הכיכר הוקם אוהל מכוסה ברשת המשמש מקום מנוחה לחיילים ולשוטרים המבקשים לעשן או לאכול. האם זו פעולת התחשבות בפלסטינים הצמים, או פעולת ראווה לעיני התקשורת הרבה הנמצאת במקום?
רוב הפלסטינים עוברים לכיוון המחסום. נראה שגברים מתחת לגיל 50 או נשים מתחת לגיל 45 ללא אישורים מיוחדים, לא הגיעו כלל למחסום, אפילו לא כדי למחות על הכוחנות והשרירותיות שבה החליטו עבורם מי יוכל להתפלל ומי לא. מידי פעם ראינו נער או נערה שפספסו קצת את הגיל המאפשר מעבר והוחזרו. אפשר היה לראות את התסכול והאכזבה על פניהם.
גברים פלסטינים שהצליחו להיכנס לרחבה, המשיכו לכיוון המבנה של מחסום קלנדיה ועמדו שוב בתור, ממתינים בשרוולים המסורגים לקול צעקות החיילות כדי לעבור את המחסום. לקראת 11:30 הצטופפו מאות גברים במבנה של המחסום, דחוסים, חלקם עם ילדים קטנים.
הנשים שעברו לתוך הרחבה נאלצו להידחס בתור ארוך וצפוף מחוץ למבנה המקורה. הן עמדו בשמש הקופחת ובחום כדי לעבור את המחסום. כדי ש"יהיה סדר", הוצבו גדרות קרובות מאד לקיר המבנה של המחסום, כך שמאות הנשים והילדים שרצו לעבור, נאלצו לעמוד בתור בצפיפות גדולה. זמן ההמתנה נע במשך הבוקר בין 25-45 דקות.
בימי הרמדאן המחסום נסגר ב 12:30 בלי כל הסבר או סיבה.
ב 12:40 עזבנו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanNov-30-2025קלנדיה: שלוליות וזוהמה אחרי הגשם
-