קלנדיה - מספר פיקטיבי
במקום השילוח של הרכבים שיעד פניהם עזה היה טרנזיט והיו אנשים והרבה תיקים ומזוודות.
בתא המטען ובמעבר שבין המושבים לא היה די מקום לאכסן את כל התיקים ונאלצו לשכור עבורם שני רכבים בסכום של 250 ₪ האחד. חלקו של הסכום גויס במגבית בין הנוסעים והושלם ע”י מנהל חברת ההסעות.
כל אותו הזמן שעמדתי בין ועם אנשי עזה, במרכז מחסום הרכבים חנה אמבולנס בעל לוחית זיהוי לבנה. אמבולנס פלסטיני. הרבה זמן חיכה האמבולנס וחיכו מי שהיו בו. כשהגיע מקבילו מירושלים וראיתי שנוהג בו ווסים, מכר ותיק שלי, העזתי בזהירות, צעד אחרי צעד, להתקרב אל האמבולנסים וראיתי שמעבירים ביניהם אלונקה שעליה קופסת פלסטיק שקופה, ערכת טיפול נמרץ של תינוקות.
תינוק שנולד עם לב פגום, לוקחים אותו למוקאסד, אמר וואסים.
תינוק פלסטיני זה לא מישהו להתחשב במצבו הבריאותי ולהחיש אותו לביה”ח שם אולי יוכלו לנתח ולתקן את לבו הפגום. כי מה שחשוב, אפילו במחיר חיים אלו הנהלים, ועל פי הנהלים אמבולנס בעל לוחית לבנה אסור לו לחצות את המחסום ולנסוע לביה”ח הפלסטיני שבמזרח ירושלים.
בעוד אני תוהה באשר למצבו של העולל, מה שהטריד את לובשי המדים האוחזים ברובים זה למה אני שם, למה צילמתי ולמה אפילו שפקדו עלי למחוק את מה שצלמתי לא מחקתי.
עוכבתי עד שהם טילפנו למוקדים כאלו ואחרים ורק אחרי שאלכס, מפקד העל של המחסום, לא ראה פגם במה שעשיתי, נגמרה הסאגה המטופשת ואפילו שהתמונה שצלמתי היא לא משהו, היא שלי ואני ורק אני מחליטה עליה.
והתינוק? – מה יהיה עליו?
ובצד האחר, בצד הפלסטיני של המחסום – פצע וחבורה ומכה טרייה.
מה שהיה סלול נהרס, נחפר ונערם לכדי חורבן וגלי אבנים כמו במתחם אחרי התקפה אווירית, וכל מי שנאלץ לעבור שם, אדם או רכב, מתנהל בדרך לא דרך.
במהלך חציית המחסום פגשתי את עומר שהציג לחייל שבעמדה הממוגנת את המסמך שמצולם בטלפון שלו ואמר: יש לי מספר פיקטיבי.
החייל משך בכתפיו ואמר: לא מכיר דבר כזה, לך מפה. עומר התעקש. לא הלך משם.
החייל יצא מהעמדה, קרא למאבטח, התייעץ אתו ברוסית, גם המאבטח משך בכתפיו, גם המאבטח לא הכיר דבר כזה. אבל עומר, בטוח בעצמו ובצדקתו נשאר.
אחרי זמן לא קצר הגיע מאבטח אחר שכן הכיר דבר כזה וכן הכיר את הנוהל שאמור להתבצע בעניין כזה, מסר בקשר את המספר הפיקטיבי שבמסמך המצולם שבטלפון של עומר והדרך נפתחה.
אז ככה:
לעומר שנולד בארה”ב יש אזרחות אמריקנית. לפני 10 שנים המשפחה חזרה לביתה שבמזרח ירושלים. היום עומר בן 19, עובד בישראל, אין לו תעודה ישראלית משום סוג שהוא, יש לו מסמך עם סוג של מספר זיהוי שהשלטונות הישראלים הנפיקו לו ושקוראים לו מספר פיקטיבי.
אולי זה ככה כדי שמי שלא עומד בתנאי חוק השוות, קרי מי שאינו יהודי לא יתאזרח כאן?
זה לא דומה, אבל כל העניין הזה של מסמכים ונתונים רשמיים פיקטיביים עוקפי חוקי מניעת זכויות הזכיר לי את הנישואים הפיקטיביים של בתקופת המנדט.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-