בבוקר גשום וסוער הגענו למשמרת הראשונה שלנו במחסום החדש. חנינו בצד הישראלי ונאבקנו עם מטריותינו ברוח ובגשם עד המחסום. בבית הקפה שליד החניה כולם מצטופפים בפנים. את הכניסה למחסום הישן חסמו בסרט צהוב, אך רבים עברו את הסרט ומחכים שם מתחת לגג להפוגה בגשם, אז ימהרו לאוטובוסים ולהסעות לעבודה. עברנו במעבר החדש לצד הפלסטיני ומיהרנו לתפוס מחסה תחת הסככה של המחסום החדש.

בתמונות שצילמה חברתנו עינה יום קודם ראינו את דוכן הפלאפל והקיוסק הקטן החדש עומדים על המדרכה בחוץ. היום הגשם לא מאפשר לעמוד תחת כיפת השמיים, ודוכן הפלאפל עומד מתחת לסככה. את הקיוסק ומוכר הבייגלה סילקו. מאוחר יותר הלכנו אל הקיוסק שבכניסה לחניה ומוחמד סיפר לנו שלא נותנים להם להציב את דוכן הקיוסק החדש בכניסה למחסום, למרות שבזמנו אמרו שנתנו להם רשיון. אז הם מסתפקים בקיוסק שבכניסה לחניה הסמוכה, שנמצאת בשטח שלהם. מוכר הבייגלה נאלץ לנדוד קרוב יותר לקלנדיה עצמה. בפעם הבאה, כשלא יהיה גשום, נלך לבקר אותו.

בשלב מסויים יצאו שוטר ומאבטח. השוטר דיבר בקשר, לא קלטנו בדיוק עם מי ועל מה, אך שמענו אותו אומר משהו על כך שזה יהיה כך עד 1 במרס. אולי אז (בעוד יומיים) יסלקו גם את דוכן הפלאפל. בינתיים הוא מצא לו פינה מוגנת מגשם ליד השירותים כדי למקם את עמדת הטיגון.

השירותים עצמם – שנאמר לנו בפתיחה שיהיו פתוחים – סגורים. מסתבר שאלה אותם השירותים שהיו במחסום הישן והכניסה היחידה אליהם היא דרך המחסום הישן, והיא חסומה כרגיל.

המחסום הישן נטוש וכפי שכבר נאמר ע”י חברותינו במקרה הזה דווקא נעים לראות מחסום סגור…

כמובן איש אינו מתגעגע למחסום הישן ולמראות הנוראים שנראו בו, אך מן הראוי לציין שהיו בו פחים, ברזיה וספסלים שלא קיימים במחסום החדש. שאלנו את המאבטח למה אין פחים והתשובה היתה שיהיו. השוטר לעומת זאת אמר “יש בפנים”. ואז הם עזבו ושמענו אותו ממלמל “שרמוטות”. מאחר שלא שמענו אותו במדוייק נרשה לעצמנו להניח שלא התכוון אלינו…

שהינו במקום כשעה. שוחחנו עם אנשים, כולם מרוצים. המעבר לוקח דקות ספורות, אין צורך במעבר הומניטרי, כי כולם עוברים בקלות ובמהירות. אנשים מרשים לעצמם להמתין בחוץ ולא למהר להיכנס לתור, אוכלים בנחת את הפלאפל שקנו, משוחחים עם חברים, מתפללים. אנו מעריכות שעם הזמן אנשים יתחילו להגיע בשעה יותר מאוחרת, רק בזמן שהם באמת צריכים לעבור. כבר אין מצב שאדם אינו יכול לדעת כמה זמן ייקח המעבר היום. סיפרו לנו שהמבוגרים שעוברים בלי היתר לא יכולים לעבור לפני 8, המחשב פשוט לא פותח את הדלתות האוטומטיות. אנו מעריכות שגם הם יפנימו שזה המצב ויגיעו רק ממש לפני 8.

במחסום החדש יש שלוש כניסות לסלאלום שמוביל לקרוסלה ומשם פנימה. כשהגענו הקרוסלה בקצה הסלאלום בכניסה השמאלית היתה עדיין סגורה, אנחנו עמדנו שם ואמרנו לכל מי שרצה להיכנס שסגור במעבר הזה. את המטריות שלנו פתחנו בצד לייבוש. בהמשך נפתחה גם הכניסה הזו.

ב-6:30 נכנסנו באחת הכניסות. עוברים את הסלאלום והקרוסלה (הפתוחה) בקצהו ומגיעים לאולם הראשון. ראינו שיש מחיצה שניתן לסגור בין חלקי האולם. כנראה בשעה מאוחרת יותר, כשנפתחים המת”ק והמשרדים, סוגרים את המחיצה ומייחדים את החלק השמאלי (המזרחי) למעבר לשם, ולא לירושלים.

כאן יש כמה כניסות דרך קרוסלות לעמדות בידוק. החיילים שיושבים באקווריום שולטים בפתיחת הקרוסלות ומכניסים כ-5 אנשים כל פעם. יש עובד חברה אזרחית לבוש אפוד זוהר שעומד מאחורי מכונת השיקוף ועוזר לאנשים להניח את החפצים במגשי פלסטיק! אז עוברים מגנומטר ואוספים את החפצים ששוקפו, החיילים פותחים קרוסלה שניה ומגיעים אל המעבר. כשנכנסנו התחלנו לצלם סרטונים. כשהיינו בין שתי הקרוסלות, ליד מכונת השיקוף, הגיעו מולנו משער צדדי ליד הקרוסלה מאבטח והנגד מהמת”ק. “אה, זה אתן” הם אמרו כשראו אותנו. מסתבר שהזעיקו אותם כי ראו שאנו מצלמות. ביקשו שלא נצלם כי זה מתקן בטחוני. אז להבא לא נוכל להביא תמונות מהמעבר דרך המחסום החדש.

אחרי שעברנו את הקרוסלה הגענו לאולם שבו העמדות האלקטרוניות. פלסטיני שיש לו כרטיס מגנטי ניגש לעמדה ומניח את הכרטיס כמו רב קו ברכבת, ואז מביט אל מצלמה שמצלמת אותו. המחשב מזהה אותו והדלתות השקופות נפתחות. השבוע ראינו בחדשות שהולכים לעשות עמדות כאלה גם בנתב”ג. קלנדיה הקדימה את נתב”ג, הייתם מאמינים?!

אנחנו עוברות דרך עמדה מאויישת ויוצאות מייד. יש במקום הרבה חיילים ומאבטחים, סביר להניח שזה בגלל שהכל חדש. ביציאה לכיוון ירושלים עוברים דרך היציאה של המחסום הישן. את היציאה מעמדות הבידוק הישנות חסמו בסרט צהוב. מעניין מה יעשו שם.

אין ספק שהמצב במחסום קלנדיה שופר פלאים ונקווה שזה יקרה בקרוב גם במחסום בית לחם. ספק אם יהיה צורך לפקוד את המקום מדי שבוע כבעבר. אנו מצידנו נמשיך לייחל ליום בו גם המחסום החדש יישאר נטוש ואנשים פשוט ילכו לאן שיחפצו…