תרקומיא, יום שלישי 5/4/05, בוקרצופות אביבה והיאלי הגענו בשעה 5:45. המתינו רבים אחרי המחסום. סימן טוב! דיברנו אתם על הסגר שהיה בפורים, והצפוי להיות בפסח. שאלו אותנו למה כל הסגרים? אמרתי להם שאינני מסכימה עם הסגר, אבל שזה בטח מטראומה של שנים שעברו בתל אביב. הם אמרו ‘הרי עכשיו יהיה שלום’. מהפה שלהם לאללה.. התור התקדם בלי עכובים, בקצב של 4-4. מפקד המחסום ד’ נגש אלינו לשאול בשלומינו, ומה אנחנו חושבות על הסככה. הראיתי לו את הבוץ מתחת לסככה, ואמר שלקח זמן לארגן את הסככה, אבל יבקש מהגדוד להביא שופל חצץ לשפוך על הבוץ. אחרי מחשבה שניה ועידוד מצידה של היאלי, ניגשתי אמרתי לו שאני שמחה לראות שאין תור ארוך ועכובים, ועל היחס הטוב שאנחנו ראות היום. שוחחנו עם י’ חייל בקבע מנצרת עלית – רחוק מהבית..ביקרנו אצל משפחות האסירים: 12 אוטובוסים, 7 לנגב 5 לשרון. צילמנו ילדים ונערים. להם אחים בבה”ס לעוד שנים רבות. וחזרנו הביתה ב-7:20 עברו בין 500- 600 אנשים.