תרקומיא יום ב’ בוקר 29.5.06צופות, ענת שפיר, אביבה ויסגל (מדווחת)הגענו ביחד ענת מיבנה, ואני מהראל, באותה השעה: 6:00 בבוקר. כנראה רוב האנשים עברו, לפי החיילים כ-600, ואנחנו צפינו בעוד כ-100 עוברים. העובדים דיווחו שבאותו הבוקר היה “בסדר”. אחרי המחסום ראיתי עוד מחסום פתע, ושוב בדקו את התעודות. זה היה בצומת בית גוברין. בערך 10 ק”מ מתרקומיא.מה שבהחלט לא בסדר זה המצב של משפחות האסירים. שישה אוטובוסים חיכו במכלאה במקום. צילמתי את הדברים. אין שירותים במכלאה שהקימו בתרקומיא. מחכים המון זמן עד שבאים מהצד הישראלי ללוות אותם. האנשים מתחילים את המסע בארבע לפנות בוקר, וחוזרים הביתה בחצות הלילה. אין איפה לשבת עם בני משפחתם בכלא. דברתי עם הנשים שחיכו בתוך אוטובוס באנגלית, (מי שידעה), שאלתי על התקופות מאסר של בני משפחתם. צילמתי ילדים, בנים גאים וחזקים, (למראית עין). סבתא אחת ביקשה שאצלם אותה עם הילדים של בנה. (תמונה מצורפת) חילקתי כרטיסי ביקור לאנשים. בדרך חזרה לרכב ביקשו את כתובת ה e-mail שלי. נתתי…מה שהיה היה. יכול מאוד להיות מועיל. עזבנו ב 7:20