הכנתי מזוודה למעצר

בתגובה על “צה”ל פשט על משרדי ששת הארגונים האזרחיים שהוכרזו ארגוני טרור וסגר אותם”, מאת הגר שיזף (“הארץ”, 19.8)

אני חברה בארגוני זכויות אדם שמוקד פעילותם בשטחים הכבושים. הפריצה הלילית ואטימת דלתותיהם של משרדי ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטריים פלסטיניים ברמאללה, הדליקה אצלי נורה אדומה. אני חוששת שהצעד הבא במסע הטירוף הזה עשוי להיות מופנה כלפינו. כולנו שומעים על מדינות “נאורות ודמוקרטיות” כמו סין ורוסיה לדוגמה, שכולאות אנשים כמונו במחנות מעצר. החלטתי איפוא שכדאי להיות ערוכה.

הכינותי מזוודה קטנה עם חפצים הכרחיים, שישמשו אותי במעצר. במחשבה שנייה — אולי עלי ידלגו מפאת גילי המתקדם, אך מה יהיה על חברי הצעירים? ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים והישראליים פועלים לא בסתר, לא באלימות, אלא בגלוי, כדי להציל את כולנו מעצמנו. במקום לרדוף את הארגונים הפלסטיניים, מוטב לא לעשות את מה שמתביישים להראות. כסדום היינו ולעמורה דמינו (ישעיהו א’ ט’).