המאבטח הכריח לשתות

תגובה על “המדינה מסרה לבג”ץ כי ‘דין חומש להתפנות’, אך לא נקבה בתאריך”, מאת הגר שיזף (“הארץ”, 29.5)

יש מקומות שאליהם הולכים בחרדת קודש. אחד מאלה הוא בית המשפט העליון. אם הוא עדיין ראוי לחרדת הקודש ניתן להתווכח. אבל אני מניחה כי על דבר אחד לפחות כולנו מסכימים — הכניסה בשעריו היתה תמיד מכובדת ומכבדת את הבאים. בשבוע שעבר התקיים במשכן דיון בעתירה של חקלאי הכפר בורקה נגד המתנחלים מחומש שפלשו לאדמתם הפרטית, בדרישה כי יפנו את אדמתם. מה טבעי וברור יותר מרצונם של החקלאים להיות נוכחים בדיון.

הגעתי למקום מעט לפני העותרים. אותי העבירו השומרים בכניסה ללא בדיקה. נשאלתי לאן פני והוכנסתי. ייחסתי זאת לכך שאני אשה מבוגרת מאוד ולא עושה רושם שנשקפת ממני סכנה מיוחדת.

דני בר-און
שלושה נשיאי עליון של מדינת היהודים דנו בהרעבת עם אחר. זה רק נשמע דרמטי
ממלא מקום נשיא העליון עוזי פוגלמן (במרכז), כשלשמאלו מחליפו המיועד יצחק עמית, ומימינו נעם סולברג, מי שעתיד להחליף את עמית
“בסך הכל, אנחנו מבינים שהמדיניות (של המדינה) היא להזרים סיוע הומניטרי ללא הגבלה”, סיכם בחביבות עוזי פוגלמן, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, והזמין את המדינה לחשוב על דרכים יצירתיות להגדיל את הסיוע לעזה, בעקבות העתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם. “אם תמצאו דרכים יותר אפקטיביות… תבורכו, ואני בטוח שגם העותרות ישמחו על כך”.

מלבדי עברו עוד לא מעט אנשים אחרים, שלכולם התייחסו בכבוד. רובנו, ואני בתוכם הבאנו עמנו בקבוק מים, שכיום נמצא בכליו של כמעט כל מי שיוצא מביתו. הרגע המדהים הגיע כאשר העותרים הפלסטינים, כולם בעלי אישורי כניסה לישראל (נושא בעייתי בפני עצמו). גם הם הביאו עמם בקבוק מים לשתייה, ונדרשו במסגרת הבדיקה הביטחונית, ללגום ממנו בנוכחות המאבטחים. את גודל ההשפלה והזעם של הפלסטינים והבושה שאנו הישראלים שהיינו נוכחים במקום הרגשנו, קשה לתאר במילים.

האם “אחינו היהודים” שרוצים “לעלות על בית המשפט העליון ולהחריבו”, נדרשים גם הם לשתות מבקבוק המים שלהם לנוכח פני המאבטחים?