יאיר גולן, מה עמדתך על מעשינו בעזה?

לפני כשלושה חודשים פניתי אליך, יאיר גולן, מעל דפי “הארץ” (8.1), בבקשה שתעסוק ותתבטא פחות בשפה מיליטריסטית ויותר בשפה הומנית של תקווה. סיפרתי לך שהתפקדתי למפלגת הדמוקרטים בזכותך ובזכות חבריך המצוינים, שעושים ולא רק מדברים. באחרונה אף שכנעתי בהצלחה חברים שיתפקדו למפלגה בראשותך.

אהבתי את התגייסותך להציל צעירים ממסיבת הנובה, אהבתי את העובדה שלבשת בגדי עבודה וארגנת מתנדבים לעזרת החקלאים בנגב המערבי (אני בכוונה לא מאמצת את השם “עוטף עזה”, כי הוא מעולם לא עטף את עזה. עזה “עטפה” את הנגב המערבי והתוצאות ידועות). אני גם מעריכה מאוד את ההשתתפות שלך ושל חברי המפלגתך בהפגנות. כל אחד מכם כבר טעם מנחת זרועם של שוטרי ישראל, האמורים להגן על המפגינים. אבל אחרי כל השבחים נותרה השאלה, שטרם קיבלה התייחסות: מה הצבא עושה היום בעזה?