בצינורות ברזל

בצינורות ברזל

בתגובה על “נעצרתי בלי סיבה מחשש ל’הפרת שלום הציבור’. אולי אתם הבאים בתור”, מאת איתן שטרן (“הארץ“, 22.6)

איתן שטרן הפנתה במאמרו את תשומת לב להתעללות של “נערי גבעות”, שראוי לכנותם “פורעי גבעות”, ברועים וחקלאים פלסטינים. במסגרת התנדבותי ב”מחסוםווטש” וב”יש דין” אני שומעת ורואה הרבה מהנעשה הן בצפון הגדה והן בדרומה. כבר שנים נערים בגיל העשרה נכנסים למאהלים ולכפרים הפלסטיניים ביום ובלילה, גונבים, מפחידים ומתעללים ביושביהם ואין מושיע. המצב היה חמור גם לפני שהשר בצלאל סמוטריץ’ מונה לתפקידו במינהל האזרחי, אבל מאז גברה מאוד אלימות המתנחלים שזוכים לגיבוי מוחלט מצד הרשויות.

באחרונה בולט פן חדש בהתעללות. הפורעים היו חמושים שנים במוטות עץ שבהם היכו במרץ את הפלסטינים שפגשו, והתוצאות היו קשות. אך הישראלים הם עם הקִדמה וההתפתחות, וכך גם פורעי הגבעות. למה להסתפק במוט עץ כאשר ניתן להכות בצינור ברזל, שמבטיח תוצאות הרבה יותר “טובות”.

שוב ושוב אנו פוגשים נפגעים מ”ההתפתחות” הזו. קשה לתאר ועוד יותר קשה לראות. תלונות במשטרה או במינהל האזרחי הן ברכה לבטלה. תיקים נסגרים אחד אחרי השני במקרה הטוב, ובמקרה היותר נפוץ הנפגע הופך כהרף עין לפוגע, ועל מנת לשוב לביתו ולטיפול הרפואי עליו להפקיד סכומי עתק. אבל זה קורה מעבר להרי החושך “להם”, והם כולם רוצחים ומחבלים. ואנחנו, המעטים, שמזהירים מפני התוצאות ארוכות הטווח לישראלים ולפלסטינים ממעשים כאלה ודומיהם, נחשבים במקרה הטוב להזויים ולרוב כבוגדים.