דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 21.4.09, בוקר

0630- 11:00

סנסנה - מיתר
משאיות החול חונות בתור הישראלי הארוך, ויש גם תור בצד הפלסטיני, ארבעה אוטובוסים של ביקורי משפחות אסירים, והפועלים כולם כבר עברו (הלוואי שבאירתח יהיה כמו בסנסנה).

דרום הר חברון
התפתחויות מדאיגות בחירבאת טוואני:

מכיוון שכל השבוע קיבלנו עשרות שיחות טלפון מהחבר'ה שם, החלטנו לבקר ולשמוע את מה שמעיק עליהם. ואכן, הבעיות רבות. הם גם נשמעו מאוכזבים שיתר פעילי השמאל קצת מזניחים אותם לאחרונה.

הבעיות:

1. הצבא משוטט המון בכפר (5-6 ג'יפים) בגלל שדרך השטחים הפתוחים מזרחית לחירבאת טוואני מסתננים הרבה שוהים בלתי חוקיים לישראל. הצבא עוצר את כל מי שיש לו מכונית ומאשים אותו בסיוע להסתננות לישראל. הצבא גם נכנס לבתי המשפחות של בעלי הרכב ועוצר אותם - עונש קיבוצי גם למי שאין לו יד ורגל בנושא. החיילים נוהגים באלימות ובטח שלא באדיבות. 

2. ראש מועצת הכפר, המוכתר סאבר, יחד עם עמותת "במקום", הגישו תכנית מתאר למנהל האזרחי, בה הם ביקשו 100  דונם. המינהל אישר 30 דונם בלבד. מועצת הכפר ועמותת "במקום" הגישו ערעור לבית המשפט. זה כנראה לא מוצא חן בעיני הצבא והם מפעילים לחץ על אנשי הכפר על מנת שיוותרו על הערעור.

3. שר הביטחון ברק החליט לפני ארבעה חודשים להכניס גם את הכפרים בדרום הר חברון למדיניות של קו התפר ופתיחה של שערים חקלאיים גם להם. בינתיים, עד למיפוי הסופי, על השטחים שיש עליהם ויכוח הכריזו "שטח צבאי סגור". ולמי כן נותנים להיכנס? לבעלי העדרים מחוות מעון שמיד בהיוודע תוצאות הבחירות קנו עוד כבשים לצאנם – הם ידעו שיהיה להם עוד יותר פשוט עכשיו להפריע לפלסטינים לחיות.

4. שטחי מרעה - "שטח צבאי סגור" - לגבי 15 דונם של חיטה השייכים לפלסטינים, בלי שום ויכוח, הכריז הצבא שטח צבאי סגור. עדרי המתנחלים אכלו את החיטה של הפלסטינים. לפלסטינים נתנו אישור להיכנס רק לשטח הזיתים שלהם, שם יש מעט מאוד מה לאכול לעדרים.

5. בינתיים יש עוד מים בבורות המים, אבל לא נראה שהם יספיקו עד לסוף הקיץ הבא עלינו לטובה – לא רק ישראל מתייבשת – גם פלסטין – אבל אנחנו עוד גוזלים מהם מים – לחוות מעון, המאחז הבלתי חוקי, מגיעים מי מקורות וכנ"ל גם למצפה אביגיל ומצפה עשהאל - אבל לכפרים של הפלסטינים לא.

6. יש הרבה מאוד איחורים של הצבא והמשטרה בליווי הילדים לבית הספר.

הקצין הממונה מטעם המת"ק לטיפול בעניין, קצין התשתיות א', העביר את סמכויות ההחלטה לקצין ח' שהוא מתנחל .  כשדיברנו איתו על מנת להבין את הרציונל מאחורי ההחלטה, הוא העביר אותנו לקצין פניות הציבור של המנהל האזרחי. על פניו נראה שהסימביוזה בין המתנחלים לבין המנהל האזרחי מרקיעה שחקים באפליה המכוונת של הפלסטינים ובהעדפה ברורה של המתנחלים שיושבים רובם ככולם במאחזים בלתי חוקיים – לצדק  כנראה אין מקום במערב הפרוע  הזה.

יצרנו קשר בין ג' וח' הפלסטינים לבין אוהד חמו, ואנחנו מקווים שהוא אכן יעשה כתבה על כך ביום ראשון.

סיפורי חברון

אנחנו באות מספיק מוקדם כדי לראות את המתנחלים מתפללים שחרית  בבית הכנסת "חזון דויד"  שבתוך האוהל שמתחת לגבעת האבות – התנחלות-מאחז לא חוקיים, שנשארים במקומם ועושים לצחוק את כל החלטות הצבא בנוגע לכך. בצומת חונה אמבולנס צבאי. למה?

משני הצדדים של ציר ציון שאמור להיפתח בנו שערים ופילבוקסים. הציר עוד לא נפתח.
ליד בית המריבה שאמור להיהפך  לבסיס צבאי הוסיפו קראוון, שירותים וטרנספורמטור. פינו משם את המתנחלים אך לא פינו את המחסום. ("שטח משוחרר לא יוחזר"). מתחת לבית המריבה שוטרות משמר הגבול מעכבות כל פעם הולך רגל פלסטיני אחר וככה כל היום. פינוי המתנחלים מבית המריבה לא הפך את חייהם של הפלסטינים תושבי השכונה לחיים יותר קלים. קודם הציקו המתנחלים, עכשיו שוטרי משמר הגבול. שוטרי משמר הגבול נמצאים בחברון מאז פינוי בית המריבה במספר יותר גדול וחוץ מהמחסומים של תל רומיידה, תרפ"ט, אברהם אבינו ורחוב השוהדא שאותם מאיישים חיילי גדוד 101 של הצנחנים, הם מאיישים את כל יתר המחסומים – מחסומי מערת המכפלה, מחסום בית מרקחת, מחסום שור.

אנחנו תוהות האם זו מדיניות חדשה ומה הרציונל שלה?! בכל מקרה, בכל מחסום יש מעוכב אחד לפחות בכל זמן נתון – כל אחד משתחרר אחרי עשר דקות מקסימום אבל לשם מה ההשפלה וההטרדה?
במחסום תל רומיידה שני חיילי צנחנים מעכבים צעיר שממהר לעבודה. הוא עונה להם, אך לדעתם לא יפה, ואחד מהחיילים דוחף אותו. אנחנו קופצות מהמכונית  והאלימות נבלמת, אני מוציאה את המצלמה והחייל מתעצבן: "אסור לך להיות פה, זה שטח צבאי" הוא אומר, אני עונה לו שאם זה שטח צבאי אז גם למתנחלים אסור להיות פה. "אני אקרא למשטרה" הוא מאיים עלי, אני מתעלמת ואז הוא מוסיף, "אז אל תצלמי אותי".
מכיוון שהאלימות נגמרה והם מטפלים בבדיקת פרטי תעודת הזהות של המעוכב, אני אומרת לו בסדר ואז הוא נרגע. החייל השני מציע לנו לטייל לקבר ישי -  שבתל רומיידה למעלה – העיקר שנעזוב אותם במנוחה. בינתים משחררים את המעוכב. אחרי החלפת מילים נוספת, ממנה התברר שהחייל המציק הוא מדימונה ואנחנו מכירות את התיכון שהוא למד בו, הוא מסכים לקבל מאיתנו את המשפט שגם ערבים פלסטינים הם בני אדם.
מחסום תרפ"ט - מעוכב אחד משתחרר כשאנחנו באות. בשום מקום אנחנו לא רואות את פעילי השלום – רק שני שוטרי טיף נמצאים מתחת למדרגות של בית ספר קורדובה, זוג נוסף במחסום בית מרקחת וזוג נוסף ליד מחסום שור.
מחסום בית מרקחת - בית ספר לבנים איברהמיה, הילדים עוברים ללא בעיות. שרת בית הספר שם מספר לנו שביום ראשון מנעו חיילי משמר הגבול מעבר של  עגלה שמספקת כבר שנתיים אוכל לבית הספר (שקיות שתיה ועוגיות). האוכל מסופק על ידי האיחוד האירופי, פעם בשבוע ביום ראשון מעבירים את האוכל בכמות שמספיקה לשבוע.  בבירור שערכנו עם חיילי המחסום הם סיפרו לנו שהם חדשים במחסום והם קיבלו הוראה לא להעביר את העגלה. הם בדקו את תוכן הקופסאות ובאמת לא היה שום דבר חשוד, אבל לא אמרו להם שמותר – אז הם אמרו אסור. עדכנו את שוטרי הטיף בסיפור ודיברנו עם ק' נציג המת"ק שהבטיח לטפל בנושא. חזרנו לבית הספר וסיפרנו להם, וביקשנו שידווחו לנו  ביום ראשון האם העגלה תורשה לעבור. הרגשנו כעובדות סוציאליות מוצלחות של הכיבוש. עם כל הפלסטינים שדברנו היום בחברון, ודיברנו עם לא מעט, אמרו שחג הפסח עבר בשקט מבחינתם – רק הסגר העיק.

בשעה שאנחנו שם חברון מוצפת ילדים שהולכים לבית הספר – אבל בשמונה בדיוק היא נראית בחלק הזה של העיר נטושה וריקה – זה תמיד מעיק. והמחשבה שרק 500 יהודים יכולים לחולל מועקה כזאת אצל כל כך הרבה פלסטינים מטרידה ביותר.

כבישים  60 , 35,  356 , 317

מעט מאוד תנועה בכלל, כמעט ואין כלי רכב צבאיים. בכל צומת מתנופפים דגלי ישראל  ומועצה אזורית דרום הר חברון – כרגיל בשלטים אין איזכורים של היישובים הפלסטיניים. כל החסימות במקומן, כל הפילבוקסים מאוישים – שגרת הכיבוש נמשכת.